פסק-דין בתיק א 61071/04

א.        מבוא

נחלקו הצדדים בשאלת עצם התרחשות אירוע תאונת דרכים וכן בדבר חבות הנתבעת לפצות התובע, ככל שיקבע כי אמנם נפגע בתאונת דרכים, והכול בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפיצויים") .

הדיון פוצל לבירור שאלת החבות תחילה.

כאן המקום לציין, כי תובענה זו הוגשה במקור אף כנגד אבנר, אגוד לנפגעי רכב בע"מ, אלא שהתובענה כנגדה נמחקה בהחלטה מיום 26.5.05, ולפיכך נותרה קרנית כנתבעת היחידה.

משהוגשו סיכומי הצדדים לעניין החבות, נפנה ביהמ"ש ליתן פסק הדין.

ב.   רקע

כעולה מכתב התביעה, בתאריך 29.11.02, סייע התובע לדחוף רכב מזדמן שלא התניע. במהלך הדחיפה חש לפתע התובע כאב חד אשר פילח את כף רגלו השמאלית, כך טען. משלא חלפו כאביו, פנה התובע, בחלוף שבועיים ימים, לרופא קופ"ח, שקבע שהינו סובל מקרע חלקי של גיד אכילס ברגל שמאל.

התובע ציין עוד, כי לא נטל את פרטי הנהגת לעזרתה נחלץ וכך גם לא את פרטי רכבה. זו, עזבה את המקום מיד לאחר שרכבה התניע.

מנגד טענה הנתבעת בכתב הגנתה, כי התאונה, כפי שמציין התובע בכתב תביעתו, כלל לא התרחשה, לא היה מעורב בה כלי רכב, וככל שהתרחש דבר כלשהו בו נפגע התובע, אין בכך כדי להוליד חבות מטעמה על פי חוק הפיצויים, באשר אין מדובר בתאונת דרכים.

כמו כן הוסיפה, כי הנטל להוכחת האירוע כתאונת דרכים, לרבות הנסיון לאתר את הנהג הרלבנטי כחלק מחובות הניזוק, מוטל על התובע.

הנתבעת אף העלתה אפשרות, כי התובע נפגע במכון כושר בו התאמן.

השאלה הינה אם כן, האם נפגע התובע באירוע שהינו תאונת דרכים, וככל שכך הם פני הדברים, האם עדיין מוטלת חבות על הנתבעת, מקום בו לא טרח התובע ליטול פרטי הרכב המעורב ונהגו.

ג.        ראיות הצדדים

לשם הוכחת גירסתו, צירף התובע שני תצהירים מטעמו וכן אישורים רפואיים. בתצהירו הראשון (ת/1), שנחתם על ידו ב-19.1.04, ציין את פרטי האירוע כדלקמן:

"...2. ביום 29.11.02 עת פסעתי ביפו, נתקלתי בגברת אשר נתקעה עם רכבה, ונזקקה לעזרה בדחיפת הרכב לשם התנעתו.                       

3. הגברת פנתה אלי על מנת שאעזור לה, שכן הנ"ל לא יכלה לדחוף את רכבה לבד.

4. לא השתהיתי והתחלתי לעזור לה לדחוף את הרכב כשהיא ישובה בפנים הרכב.

5. ככל הזכור לי מדובר ברכב קטן, איני זוכר את סוגו, צבעו היה לבן, איני זוכר מספר רישוי, איני זוכר את שמה, שכן ההיתקלות הייתה מקרית וכל שרציתי הוא לעזור לאשה בעת צרה.

                  6. במהלך הדחיפה חשתי כאב חד בכף רגלי השמאלית, לתומי סברתי כי הדבר יחלוף והמשכתי להתעלם מהכאבים, אולם לאחר כשבועיים משראיתי כי הכאבים לא חלפו, פניתי לרופא מטעם קופ"ח אשר בדק אותי וקבע כי הנני סובל מקרע חלקי של גיד אכילס שמאל.

בעקבות הפגיעה נאלצתי להעדר מעבודתי במשך 98 ימים."

בתצהיר נוסף שצירף התובע (ת/1/א), שנחתם על ידו ביום 12.7.05, הוסיף מעבר לתצהירו הראשון, כדלקמן:

"... 5. לא לקחתי את פרטי נהגת הרכב ופרטי רכבה שעזבה את המקום מיד כשרכבה התניע, ומשכך הרי שהנתבעים 1 ו-2 אחראים על הנזק שנגרם לי בעקבות התאונה".