פסק-דין בתיק א 61033/05

תובענה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, עקב נפילה, בזמן עבודתה אצל הנתבעת. הדיון פוצל על מנת שתחילה תידון שאלת החבות.

א) טענות הצדדים

1.         אין חולק כי התובעת, אחות מוסמכת במקצועה, ילידת 1949, הועסקה בזמנים הרלוונטיים לתובענה אצל הנתבעת כאחות אחראית מחלקה סיעודית. הנתבעת  הפעילה וניהלה אז והיום את המרכז הרפואי - גריאטרי " צהלון" לטיפול בקשישים, לרבות בקשישים סיעודיים [להלן - " המרכז"].

2.         התובעת טוענת כי ביום 20.8.03 בשעה 18.00 לערך, עת עסקה בחלוקת ארוחת ערב במהלך אירוע חגיגי שנערך במרכז, באזור הרחבה שמחוץ למחלקה [להלן - " הרחבה"], ובשל צפיפות ועומס יתר של חולים הנתונים ברובם בכיסא גלגלים, ואורחיהם במקום, נאלצה לעלות ולעבור על סידור הסלעים המקיפים את עץ הפיקוס הנטוע במרכז הרחבה [להלן - " הסלעים" או " המסלעה"], כאשר היא נושאת בשתי ידיה מגשים עמוסים באוכל. כתוצאה מכך החליקה, נפלה וסבלה פגיעות בחלקים שונים בגופה [להלן - " התאונה"]. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי [להלן - " המל'ל"] כתאונת עבודה.

3.         התובעת טוענת כי התאונה נגרמה בשל מעשיה ו/או מחדליה של הנתבעת, אשר הציבה את המסלעה ברחבה ללא כל גידור, ובכך התרשלה ויצרה סיכון לתובעת, אשר התממש בעצם קרות התאונה. התובעת הגישה בין יתר ראיותיה, חוות דעת מאת מומחה בטיחות ד"ר ביקלס [להלן - "ד"ר ביקלס"].

4.         הנתבעת מכחישה מכל וכל את עצם קרות התאונה על נסיבותיה ותוצאותיה ובפרט את אחריותה לקרות התאונה. הנתבעת טוענת כי יש לדחות את חוות דעתו של ד"ר ביקלס, בין השאר מחמת חוסר רלוונטיות שכן, ככל שאירעה התאונה, נגרמה היא אך ורק בשל חוסר זהירותה, רשלנותה ואשמה התורם הבלעדיים של התובעת. הנתבעת הגישה חוות דעת נגדית של מומחה בטיחות מהנדס, מר גיל [להלן - " מהנדס גיל"].

5.         לאחר עיון בראיות ובטיעוני הצדדים, באתי למסקנה כי התובעת הוכיחה את עצם התרחשות התאונה אך לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי התאונה נגרמה עקב התרשלות והפרת חובת זהירות קונקרטית של הנתבעת כלפיה. הכל כפי שיפורט להלן:

ב) עדויות התביעה

ע"ת/ 2 - רנטה פנודישווילי [להלן - "רנטה"]

1.        רנטה הצהירה כי ביום התאונה עבדה ככוח עזר במחלקה סיעודית א', שעליה הייתה אחראית התובעת, ובמסגרת תפקידה זה היה עליה לטפל בחולים סיעודיים, להכין ולהגיש את ארוחותיהם, ולעתים אף להאכילם. כן הצהירה בסעיף 3 לתצהירה כי ביום התאונה "התקיים אירוע רב משתתפים למחלקות בתי החולים הסעודיות כ- 4 במספר, כאשר בממוצע למיטב זכרוני כ- 30 חולים במחלקה, כולם על כסא גלגלים" .

2.         בעדותה בבית המשפט הסבירה רנטה כי לכל מחלקה במרכז היו 3 עובדים שתפקדו ככוח עזר, ושתי אחיות. רנטה העידה כי רוב החולים במחלקה מרותקים לכיסא גלגלים ומתניידים ממקום אחד למשנהו באמצעות כוח העזר והאחיות [עמ' 18 ש' 14-22].

3.         רנטה העידה כי לאורך השנים זכורים לה מספר רב של אירועים, כדוגמת האירוע נשוא כתב התביעה, אשר נערכו ברחבת המרכז. לדבריה, ביום האירוע נכחו ברחבה ובמרכז גם אנשי כוח עזר ואחיות ממחלקות אחרות במרכז, וכולם השתתפו בריקודים שנערכו בכל שטח הרחבה במהלך האירוע, לרבות התובעת. [עמ' 23 ש' 6-9 ,16-21  ועמ' 24 ש' 1-2].

4.         בעניין הצפיפות ששררה ביום האירוע ברחבה, הצהירה רנטה בסעיף 10 לתצהירה כי "...הרחבה היתה מאד צפופה באנשים והאורחים אף ישבו על האבנים עצמן של עץ הפיקוס ופשוט לא היה אפשר לעבור עם המגשים ועל כן נאלצנו לתמרן באופן די קשה כמו אקרובאטים לצורך הגשת האוכל כאמור".

5.         כאשר נשאלה רנטה מתי להערכתה נפלה התובעת, השיבה כי "זה היה כמעט בסוף המסיבה" [עמ' 24 ש' 9] וכי היא באותה שעה שהתה בתוך הבניין (של המרכז), וכאשר יצאה ראתה את התובעת לאחר נפילתה. אז נשאלה רנטה האם הגיעה לשם בהליכה או בריצה והשיבה : "הגעתי לשם מהר ". [עמ' 24 ש' 24-26]. אם כך רנטה לא הייתה עדה לתאונה עצמה, אך הצליחה להגיע, על אף הצפיפות הנטענת במהירות למקום.

ע"ת/ 3 -  דניאל איברגימוב [להלן - "דניאל"]

1.         דניאל עבד במרכז, בזמנים הרלוונטיים לתאונה, כמטפל במחלקה הסיעודית. דניאל אישר את דברי רנטה לגבי האירוע, מישכו, חלוקת האוכל לקשישים ותפקידי עובדי המרכז. לדבריו, תפקידו באירוע נשוא התביעה היה לשתף פעולה  עם התובעת בהוצאת המטופלים שהיו על כיסאות גלגלים מן הבניין אל הרחבה.

2.         דניאל אישר כי במהלך האירוע היו מספר פעמים בהן ניגש להביא אוכל למטופלים, וכי יכול היה טבעית, להזיז עגלת נכה שהפריעה במעבר. כן אישר שכך היה פועל לו היה נדרש להתקרב לבית המשפט ולשם כך לא היה עולה על כיסא או ספסל, אלא היה מזיז לשם כך כיסאות.  [עמ' 28-29 ש' 26-28 ,ש' 1-5].

3.         דניאל אישר כי אחרי נפילתה של התובעת הוא ניגש אליה, לאחר שהזיז "עגלות" וזאת לאחר שנכנס למחלקה על מנת לדאוג להזמנת אמבולנס לתובעת [עמ' 29 ש' 24-25].

4.         בחקירתו החוזרת נשאל דניאל כיצד יכול היה להזיז את הכיסא [במצב הדברים ההיפותטי שהוצג בפניו על ידי ב"כ הנתבעת, כמתואר לעיל בעמ' 29 ש' 1 - 5], אם בידיו מגשים, והשיב כי לא ניתן היה לעשות זאת עקב ריבוי אנשים [עמ' 30, ש' 1].