פסק-דין בתיק א 6103/04

כללי

1.         התובע, יליד 1959, רתך במקצועו, ששימש כנהג בחברת " פז מוביל בע"מ", נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 25.10.02, עת נהג במשאית מספר רישוי 00-223-74, שבוטחה בביטוח בר תוקף אצל הנתבעות (להלן: "התאונה"), והוא מבקש לחייב הנתבעות לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו, והכל לפי הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

            בעת התאונה התלקחה המשאית בה נהג התובע.

            התובע הובהל לבית החולים "סורוקה" ממקום התאונה, שם אושפז (עד יום 30.10.02), אחר שאובחנו בו כוויות בשיעור של 20% משטח גופו, כוויות שטחיות בפנים ובגב מימין, כוויה מדרגה שניה מעורבת באספקט לטרלי בשוק ימין, כוויה דרגה שניה בגב כף יד ימין + שורש כף היד.

            התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, וועדה רפואית קבעה כי בתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור 19% (אחר שנקבעה נכות זמנית בשיעור של 20% עד יום 7.2.04), ולפי הפירוט הבא:

בגין צלקת, לפי הוראות תקנה 75 (1) (ב) - 10%.

            בגין הגבלה בתנועת שורש כף היד, לפי תקנה 41 (10) - 10%.

2.         הנתבעות הודו בחבותן, והדיון התמקד בבירור הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהתאונה.

הנתבעות טענו כי נזקי התובע נובעים למעשה מתאונה קודמת שאירעה לו (טרם התאונה כאן) מיום 29.11.00, עת נפל מקומה שלישית באתר בניה, וכי התובע טוען לנזקים שנגרמו לו כביכול כתוצאה מהתאונה, בעוד אלה נגרמו לו בתאונה האחרת.

לצין כי גם אותה תאונה קודמת הוכרה ע"י המל"ל, בגינה נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 20%, שעל פי פרוטוקול הוועדה, ציין שם התובע כי הוא - "לא יכול לעבוד עם יד ימין, היד רועדת, אין לי כוח ביד" - וכבר אומר כי לדברים אלה משמעות בהחלטה כאן.

3.         התובע טוען, בתמצית, כי הוא סובל כיום ממגבלות תפקודיות, מצלקות מכוערות ומכאיבות, מהגבלה בתנועת יד ימין וכיפופה - המונעת ממנו ביצוע פעולות הכרוכות במאמץ פיזי, ועוד הוא טוען כי איבד יכולתו לעסוק במקצועו כרתך - בו עסק עובר לתאונה שאירעה בשנת 2000 (זו הקודמת לתאונה כאן).

            הנתבעות טוענות, בתמצית, כי מהתאונה נותרו בתובע צלקות בלבד, וכי הפגיעה האסתטית שנותרה בו - אינה עולה כדי נכות תפקודית.

4.         מטעם התובע העידו הוא עצמו, אשתו ומר פסטובסקי ארקדי, חברו לעבודה בעת הרלוונטית, ואילו הנתבעות - לא העידו מטעמן.

            מעדות התובע עולה, בין היתר, וכאמור לעיל, כי עובר לתאונה בשנת 2000 עבד כרתך, ואחריה - החל לעבוד כנהג, במהלך עבודתו זו נפגע בתאונה כאן, והוא עובד, גם כיום (ולפחות בעת עדותו) באותו מקום ובאותו היקף בו עבד קודם התאונה, ושכרו עומד על סך של 7,000 ש"ח נטו.

            אשת התובע העידה גבי העזרה שהעניקה לו אחר פגיעתו, ובעדותה ציינה כי בחלק התקופה נטלה חופשה מעבודתה לצורך הטיפול בו, ואחר מכן באו לעזרתו אימו וביתם - אז שבה לעבודתה תוך קיצור יום עבודתה.

            מר פסטובסקי העיד גבי כוונות החברה בה מועסקים הוא והתובע לעבור לשימוש במשאיות משא מסוג טריילרים - הדורשות סוג רשיון אחר מזה שבידי התובע, שהרי טוען התובע, כי אם כך ינקט - יפלט ממקום העבודה, שהרי אין בידיו רשיון מתאים.

            כבר אציין כי התובע לא מצא להביא מי ממנהלי החברה להעיד אודות כוונה לכאורית זו, ורק העיד כי רצונה זה של החברה לעבור לסוג משאיות אחר - נודע לו מסדרן החברה, מי בשם פרץ - שגם אותו לא מצא להעיד (עמוד 6 לפרוטוקול), וכך נותרה טענה זו בגדר הנחה, שלא ניתנה לה תמיכה, ואין לי לדון בה.

5.         בעלי הדין נותרו חלוקים גבי הפגיעה בכושר עבודתו של התובע, והנזק שנגרם לו ככל שהוא נוגע להפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, עזרת זולת, הוצאות רפואיות וניידות (נסיעות).

הנכות הרפואית

6.         באשר לנכותו הרפואית של התובע, שנקבעה ע"י המל"ל, והיא בגדר נכות על פי דין, שהיא הנותנת כאן, טענו אמנם הנתבעות כי הן חולקות על קביעת המל"ל - אך לא ביקשו להתיר להן להביא ראיות לסתור - ומתוך כך אין כלל לדון בטענתן, ואין גם משמעות להסכמתן " לחילופין ולצורכי סיכומים" - כי נכותו של התובע, תועמד, כפי קביעת הוועדה הרפואית של המל"ל - על 19%.