פסק-דין בתיק א 6098/04

לפני תביעה לתשלום סך 10,078 ש"ח המהווים לטענת התובעת את נזקיה עקב ת.ד. בה היתה מעורבת מונית השייכת לה ואשר ארעה ביום 19.9.03 בצומת אפק (כביש 4-כביש 79) בשעות הלילה המאוחרות.

הנתבעת 2 מצידה הגישה תביעה שכנגד ע"ס 9,000 ש"ח, אין מחלוקת בין הצדדים באשר למועד ומיקום התאונה, גם לא באשר לכיוון נסיעת המונית מחד והנתבע מאידך.

המונית נסעה מכיוון צפון לדרום, הנתבע מכיוון דרום לצפון כאשר בצומת אפק ביקש הנתבע לפנות שמאלה לכביש 79.

כאן סותרות הגרסאות אחת את השניה, נהג המונית טוען כי נסע באור ירוק בנתיב ימני מתוך 3 כאשר משמאלו היו משאית ופרטית כשהגיע לצומת התחלף אור ירוק והרכבים החלו לזוז ואז ראה את רכב הנתבע מגיע במהירות, פונה שמאלה וחותך את נתיב נסיעתו, הוא ניסה לבלום עוד לפני הצומת ונעצר במקום התאונה, הנתבע המשיך לנסוע עוד כ- 50 מטרים ונעצר.

בחקירתו הנגדית סיפר נהג המונית כי המשאית שנסעה מצד שמאל הספיקה לעבור את הצומת כאשר קרתה התאונה, הוא התקשה למקם את המשאית עובר, בזמן ולאחר אירוע התאונה, ברם ציין כי לאחר התאונה עצר נהג המשאית ובא לראות מה קרה.

נהג המשאית שהיה יכול להיות עד אובייקטיבי ולבסס באופן ודאי את טענת התובעת באשר למופע האור הירוק בכיוון נסיעת המונית בעת התאונה, לא הובא לעדות.

בפני העידו ונחקרו גם הנתבע 1 ואישתו שהגישו תצהירי עדות ראשית.

הנתבע 1 כלל לא נחקר לענין נסיבות אירוע התאונה, אישתו סיפרה כי היא לא ראתה כיצד קרתה התאונה אך היא זכרה שהם עצרו לפני הצומת, היא ראתה אור ירוק ואז הסביר לה בעלה כי האור הירוק אינו שלהם, הם המתינו ואח"כ פנו שמאלה ואז הרגישה מכה.

לתיק ביהמ"ש צורפו הודעות מתיק המשטרה, חלק מהפרוטוקולים בתיק התעבורה והכרעת הדין המנומקת שניתנה ע"י כב' השופט א. סלאמה.

ב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם והסמיכוני ליתן פסק דין על דרך סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

משכך, ינומק פסק הדין בתמצית.

הכלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה.

במקרה שלפני הנטל על כל אחד מהצדדים מוטל ביחס לשלוש נקודות מרכזיות, האחת, בכיוון נסיעת מי מהנהגים דלק אור ירוק ברמזור, השניה מהו האשם שיש לייחס לכל אחד מהנהגים שכן מדובר בתאונה בצומת ושני הצדדים טענו בכתבי טענותיהם טענות חלופיות ביחס לייחוס אשם תורם והשלישית, הוכחת גובה הנזק.

אשר לנקודה הראשונה, מצאתי כי על בסיס הראיות שבפני לא עמדה התובעת בנטל להוכיח כי בכיוון נסיעת המונית, היה אור ירוק, בדיון שלפני הובאה עדות יחידה שנתגלו בה סתירות במיוחד לענין המכוניות האחרות שחצו או לא חצו בסמוך את הצומת, העדות תמוהה במקצת ביחס לענין "הצפצופים" שהיו לפני חצית קו הצומת וכל הסיטואציה של שני רכבים משמאל שמצפצפים, ומתחילים את הנסיעה אל תוך הצומת (כשרכב אחד הוא משאית), אינם מסתדרים כל כך מהבחינה ההגיונית קל וחומר שאין בנמצא כל ראיה אובייקטיבית שהיו רכבים כאלו ובמיוחד המשאית שנהגה כביכול עצר ובא לבדוק מה קרה.

גם תוכנית הרמזורים תומכת במשהו דווקא בגרסת הנתבעת והתובעת שכנגד.

בהליך שלפני לא נסתרה עדות הנתבע גם לא עדות אישתו.

נכון שבנמצא ישנם "עדי תביעה נוספים" אך אלו לא הובאו לעדות בהליך שלפני ודי לעיין בהכרעת הדין של כב' השופט סלאמה כדי לראות שעדותם לא היתה מהימנה עליו.

אשר לענין חלוקת האחריות, מצאתי כי יש לחלק את האחריות באופן בו לנהג המונית (התובעת) יוחס אשם בשיעור של כ- 70% ולנתבע 1 יוחס אשם בשיעור של כ- 30%.

המקרה שלפני נכנס לגדר המקרים בהם יש להטיל אשם מירבי ביחס למקובל בתאונות בצומת.