פסק-דין בתיק א 60977/05

1.       התובע יליד 1979, נפגע בתאונת דרכים ביום 7.8.04.

          אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

          המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל. 

2.       הפגיעה

          א.      התובע נפגע בצווארו  וגבו,  למעט רגישות  במישוש והגבלה בתנועה  לא נמצא כל ממצא פתולוגי והתובע שוחרר מחדר מיון, בלא שאושפז עם המלצות לאנלגטיקה, חימום צוואר וגב והמשך מעקב ע"י רופא מטפל.

          ב.      התובע היה באי כושר מיום 7.8.04 עד 6.10.04.

          ג.       בדיקת סי.טי. של עמ"ש מתני מיום 9.1.05 העלתה בלט שטוח של האנלוס עם מגע קל בשק הטיקאלי בגובה חוליות מתניות L5-S1 ודיסק וסטיגיאלי ללא בלט בגובה S1-S2.

          ד.      התובע הופנה גם לבדיקות מיפוי עצמות ואי.אם.ג'י. אך תוצאותיהן לא הומצאו.

          ה.      התובע הופנה למרפאת כאב, אך לא ברור אם פנה .

          ו.       התובע קיבל טיפולי פיזיוטרפיה.

          ז.      התובע היה גם בטיפול פסיכולוגי במרפאה לבריאות הנפש.

          ח.      ד"ר לוינקופף, אשר נתמנה כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדיה, היה בדעה כי: "בדיקת עמ"ש צווארית תקינה מבחינת טווח התנועה ואין עדות לקפוח נוירולוגי.

                   בבדיקת עמ"ש מתני קיימת הגבלה קלה בטווח התנועה בכיפוף ויישור, שאר מישורי טווח התנועה מלאים, אין עדות לגרוי שרשי או קפוח נוירולוגי.

                   בדיקת C.T.   של עמ"ש מתני מתאריך 9.1.05 הינה תקינה".

                   ולאור האמור לעיל העריך נכותו של התובע עקב הפגיעה בעמ"ש מתני בשיעור 3%.

          ט.      בתשובה לשאלות הבהרה, העריך ד"ר לוינקופף את אובדן כושר העבודה המלא למשך 4 עד 6 שבועות, אך מאחר והתובע היה במעקב רפואי וקיבל תעודות אי כושר מדי פעם ועד 6.10.04, אני מעדיפה את הקביעה בזמן אמת.

          י.       ד"ר פרחאת, אשר התמנה כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום הפסיכיאטריה, היה בדעה כי: "הבדיקה מצביעה על הפרעה חרדתית קלה, תגובתית לארוע התאונה ללא הגבלת תפקוד תפקודי  (כך במקור - מ.ש.) או הסתגלותי והיא הותירה נכות בשיעור 0%.

                   יחד עם זאת, ולמרות הערותיי בקשר לתיעוד תוכן הטיפול הפסיכולוגי (26 פגישות החל מיום 4.9.04 ועד 3.9.06) אני סבור באותה תקופה, היה סבל נפשי עם השלכות בעיקר על התפקוד הסוציאלי והרגשי וכתוצאה מכך, סבל מנכות נפשית זמנית בשיעור 10% החל מיום התאונה ועד 3.9.06. בתאריך זה, התקיים ביקור אחרון בסדרת הטיפול הפסיכולוגי במהלכו תועד 'המטופל נשמע יותר אופטימי. רוצה להתקדם ולהשתקם בטיפול, הבטיח בחרדות (כך במקור - מ.ש.) , פחדים ודכאון'. מאז 3.9.06 הנכות הנפשית עומדת על שיעור של 0% וזאת בהתאם למבחני נכות של המלל סע' 3 א' נכות צמיתה".

          יא.    ד"ר פרחאת לא נשאל שאלות הבהרה ושני המומחים לא נחקרו על חוות דעתם ועל כן נותרו אלה בלתי מעורערות ואני קובעת כי לתובע נותרה נכות כתוצאה מפגיעתו בתאונה הנדונה בשיעור 3%.