פסק-דין בתיק א 60564/04

בפני תביעה כספית בסך 27,659 ש"ח.

טענות התובעת:

לטענת התובעת, הנתבע רכש ממנה ציוד חומרה, בשנת 1997, בעלות כולל של

17,633 ש"ח.

לטענתה הנתבע, אשר התחייב לשלם תמורת הציוד, הפר את התחייבותו ולא שילם לתובעת את תמורת הציוד.

טענות הנתבע:

לטענת הנתבע, סוכן לביטוח אלמנטארי, הוא רכש בשנת 1997 ציוד מחשבים מחברת הביטוח מגדל, ציוד אשר חברת הביטוח מגדל רכשה בעבורו.                               

לגרסתו במועד הנטען על ידי התובעת, שבו נרכש הציוד, דהיינו 2/3/97 , היו במשרדו תוכנות ביטוח חיים שונות כך שלא היה לו צורך לרכוש חדשות.                

עוד לטענתו, בשנת 1998, הוא הפסיק את ההתקשרות עם התובעת וכל התשלומים עבור שנת 1997 שולמו לתובעת.                                                                                                 

לגרסת הנתבע, בחשבוניות שהונפקו בשנים 1996-1998, נרשמה כתובת אליה עבר הנתבע רק בשנת 1999 כך שלא ברור כיצד הונפקו חשבוניות אלה.                                 

לטענת הנתבע, הוא לא רכש את הציוד נשוא התביעה, לא התחייב לשלם תמורתו ואינו חייב לתובעת כל סכום שהוא.                                                                                    

עוד לטענתו, על החשבונית מיום 2/3/97 בסה"כ 9,800 ש"ח חלה  תקופת התיישנות.

דיון

1.         מנהל התובעת, מר רביד לוי,  הצהיר בפני כי הנתבע הינו לקוח ותיק של התובעת, ניהל עמה קשרים עסקיים החל משנת 1988 ושילם תמורת סחורה בהתאם  לחשבוניות שהונפקו לו בשנים 1994-1998.  גם בגין חשבוניות אלה, אשר כאמור שולמו ע"י הנתבע, לא חתם הנתבע על קבלת הציוד.

2.         לטענתו, לקוחות התובעת אינם לקוחות מזדמנים אלא לקוחות לטווח ארוך. מדובר בסוכני ביטוח, שרוכשים תוכנה, חומרה, שירותים שנתיים, תמיכה טכנית, הדרכה ועדכון תוכנות מה שיוצר יחסי עבודה ארוכי טווח.  

3.                  לגרסתו, התובעת אינה נוהגת להחתים את לקוחותיה על הזמנת עבודה בשל היותם לקוחות ותיקים. התובעת מקבלת הזמנה, מספקת את השירות כולל התקנת חומרה ותוכנה ומנפיקה חשבונית מס המופקת רק לאחר ביצוע השירות.

            פניות הלקוחות וביצוע העבודה אצלם מתועדת בספר העבודה של התובעת.

4.         על פי עדותו של מר רביד לוי, בחודש פברואר 1997 רכש הנתבע תוכנות וחומרה מהתובעת וזו התקינה את התוכנה והחומרה במשרדו של הנתבע, בתאריכים 26/2/97 ו- 2/3/97 כמתועד ברשימת התזכורות של התובעת.

עוד על פי עדותו, הנתבע פנה אליו במועד מאוחר יותר להוצאת החשבונית מס' 7100 מיום 2/3/97 וביקש דחייה של מועד החיוב. מכיוון שהיה מדובר בלקוח ותיק הסכים מר רביד לדחיית התשלום.

5.         בשנת 1998 שילם הנתבע תמורת השירותים שניתנו לו בשנת 1998, ולא עבור השירותים שניתנו לו בשנת 1997. לטענת מר רביד לוי, התובעת גובה את התשלומים עבור אותה שנה ולא עבור שנה קודמת.

לגרסת מר רביד לוי, בחודש פברואר 1999 הוצאו לנתבע שתי חשבוניות שמספריהן 9050, 9070 והנתבע קיבל שירות מלא בשנה זו.

בשנת 1999 התבקש הנתבע ע"י מר לוי לשלם את סכום החשבוניות שהונפקו בגין השירותים לשנה זו, וכן את אלה של שנת 1997 שתשלומם נדחה. הוא הבטיח לעשות זאת אך לא שילם את תמורתם.