פסק-דין בתיק א 60546/04

1.         רקע:

א)         התובע הגיש תביעה בגין לשון הרע על סך 500,000 ש"ח נגד הנתבעים.

ב)         התובע היה שחקן כדורגל בתקופה הרלוונטית בקבוצת הכדורגל הפועל אורנית.

ג)          ביום שישי 31/1/03 פורסמה במוסף "אקשן", מגזין הספורט השבועי של העיתון "מעריב" בע"מ, אשר נקרא "אקשן שוס", כתבה שכותרתה: "נערת הכיבוש".

הכתב הוא מנחם כהן ונוסח הכתבה הוא כדלקמן:

"רועי ג'רסי, להלן רועי המחורר, הצנטר פור של מכבי ראש העין, היה קורע רשתות ידוע  ואימת ההגנות בליגות ג' למחוזותיה.

בשיא תהילתו חתם על הסכם קיבוצי עם חייט מדופלם באחד מקיבוצי האזור, שהתמחה בעיקר בתיקון רשתות הסוואה, והסכם עודפים עם תרשום, בעל המכולת השכונתית. לקראת העונה הנוכחית נרכש ג'רסי על ידי הפועל אורנית מליגה ב', למגינת לבם של אוהדי ראש העין, שאחד מהם הטיל עליו מנחוס, ומאז תחילת העונה לא הצליח המחורר לראות את הרשת זעה, אפילו במשחקי אימון.

בצר לו פנה ג'רסי לידעונים ופותחים בקלפים, ביניהם מזל הקוראת במרק רגל, שהמליצה על דיאטת חילבה למשך שבועיים, אבל השפיץ של הנעל נתקע בדשא. לקראת המשחק מול הפועל אילת הבטיחו שחקני הקבוצה לג'רסי כי אם יצליח להבקיע סוף סוף שער, יממנו לו החבר'ה נערת ליווי לשלושה ימים ושני לילות עם ארוחת בוקר.

ג'רסי הזמין קטלוג ובחר בריקי (שם בדוי), נערת ליווי שעשתה את הסטאז' שלה בנבחרת ישראל ובעלת שושלת יוחסין מרשימה. הסבתא מצד הקוזינה, סוניה (שם בדוי), ליוותה שיירות בדרך לירושלים וזכתה לכינוי פיסטול-סוניה. הדוד לייבלה היה חזן בלווית. בדקה ה- 70 למשחק נגד הפועל אילת, הביא רועי ג'רסי דרדלה מ- 5 מ', הכדור עבר בקושי את קו השער, אבל השופט אישר 1 - 0 קטן. ביום ראשון חיכה ג'רסי לגברת, אבל זאת בוששה לבוא. בירור קצר העלה כי נערת הליווי מסרבת לעבור את הקו הירוק. ג'רסי המאוכזב הבטיח חגיגית כי התגובה בוא תבוא. שלא לציטוט אמר כי במשחק הקרוב הוא יבקיע גול עצמי.

מנחם כהן"

            כתבה זו תכונה להלן: "הכתבה".

2.         תמצית טענות התובע:

א)         התובע טען, כי הכתבה פגעה בו פגיעה חמורה, וכי מדובר בפרסום לשון הרע נגדו. מנחם כהן פנה עוד ביום 29/1/03 (טרם פורסמה הכתבה) למאמן הקבוצה של התובע, וביקש לבדוק מולו את אמיתות הדברים והתברר לו כי לא היו הדברים מעולם והוא הודיע למנחם כהן, כי אל לא לכתוב את אותם דברים.

ב)         לאחר מכן פנה התובע למנחם כהן והודיע לו, שהדברים האמורים להתפרסם בכתבה הם שקר וכזב אך מנחם כהן אמר לו שהכתבה כבר יצאה לדפוס ולא ניתן

לעשות מאומה ואף הבטיח לו שהוא יפרסם שבוע לאחר מכן כתבה שתציג אותו באור חיובי אך התובע דחה את הצעתו.

ג)          התובע טען, כי הנתבעים סרבו לפרסם התנצלות ונגרמו לו נזקים לשמו ולתדמיתו שכן הוא הפך לאחר פרסום הכתבה, ללעג בעיני חבריו ומכריו ובעיני שחקני כדורגל אחרים ואנשי ספורט, וכך גם לגבי אנשים שהיה איתם בקשר במסגרת עבודתו כסוכן של מוצרי צילום.

3.         טענות הנתבעים:

א)         מדובר בכתבה שמתפרסמים בה קטעים היתוליים, אנקדותות, בדותות, וסיפורים מצחיקים ומשובבים, שחלקם אמת וחלקם דמיון או המצאה, והקורא הסביר מתרשם מיד שאין מדובר בכתבות רציניות ואינו מתייחס לפרטים שבכתבה.

ב)         הנתבעים טענו כי דרך כתיבתו של מנחם כהן היא ליטול גרעין של אמת "ולעטפו" בבדותות צבעוניות ומשעשעות.