פסק-דין בתיק א 6053/05

1.         התובע עתר נגד הנתבעות לפיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - החוק), בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, בשל תאונת דרכים מיום 07/02/05 (להלן - התאונה).

ביום 14.06.2006 נפטר התובע והתביעה תוקנה כך שהתובע הינו עזבונו.

2.         התובע טען כי נפגע עת התקרב לרכבו מ.ר. 7675956 עם עגלת קניות  ורכב אחר מ.ר. 9402627 בפתאומיות פגע בו מאחור.

3.         נתבעת 1, מבטחת הרכב הפוגע, טענה כי עובר לתאונה עמד התובע להכנס לרכבו ולהמשיך בנסיעה ועל כן היה התובע בגדר "נוהג " ברכבו הפרטי ומכח סעיף 3(א) לחוק הפיצויים חלה האחריות לפצותו על הנתבעת 2.

לחילופין טוענת הנתבעת 1 כי יש לראות בתאונה כתאונה שבה מעורבים מספר כלי רכב ועל כן החובה לפצות את התובע חלה בחלקים שווים, עליה ועל הנתבעת 2 מכח סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים.

4.         נתבעת 2, מבטחת רכב התובע, טוענת כי התובע נפגע כהולך רגל על ידי הרכב, המבוטח ע"י נתבעת 1 ועל כן החבות לפצות את התובע חלה על נתבעת 1 בלבד.

5.         הצדדים הגיעו להסכמה על גובה הנזק בסך של 12,000 ש"ח  וכן הסכימו כי בית המשפט יקבע את חלוקת הפיצוי בין הנתבעות ללא שמיעת עדויות ובהתבסס על המסמכים המצויים בתיק וסיכומי טענות הצדדים.

6.         לאחר עיון בטיעוני ב"כ הצדדים, שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות:

6.1        סע' 1 לחוק קובע -

" הגדרות -

בחוק זה -

"תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה;

"שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו....... שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד ";

(ההדגשות לא במקור - א.ר)

6.2        אין מחלוקת כי שימוש ברכב יכול להיעשות אף אם המשתמש מצוי מחוץ לכלי הרכב, שכן תאונת דרכים יכולה להגרם גם במצבי עמידה של הרכב.

יחד עם זאת "בקובעו שפעולת טעינה או פריקה כשהרכב עומד אינה נחשבת ל'שימוש ברכב מנועי', יצא המחוקק מנקודת הנחה שבפעולות אלה, כשהרכב סטטי, אין סיכון תחבורתי מובהק. הסיכון הקיים הוא סיכון האופייני לכלל פעולות טעינה או פריקה של מטענים" ( רע"א 418/03 אסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה  פ"ד נט (3) 541).

6.3        בענייננו אין מחלוקת כי התובע היה בדרכו אל רכבו עם עגלת קניות וכוונתו היתה להניח בתא המטען את הירקות אשר רכש בחנות הסמוכה. קיומה של עגלת הקניות מוזכר בכתב התביעה ומדוחות החקירה שהגישו הנתבעות.

על כן אני קובע כי התובע עסק בפעולת טעינה אשר אינה נחשבת לשימוש ברכב מנועי.

יש לדחות את טענת הנתבעת 1 כי התובע התכוון להמשיך בנסיעתו לאחר הנחת המצרכים, שכן לפני שימשיך בנסיעתו היה על התובע להחזיר את עגלת הקניות לחנות הירקות ועל כן לא נלווה לתהליך הטעינה והפריקה שימוש אחר ברכב כגון כניסה וירידה ממנו.