פסק-דין בתיק א 60434/05

הצדדים והרקע

בפני תביעה להטבת נזק גוף על סך של 13,093 ש"ח שהגישה אל על נתיבי אויר לישראל  בע"מ ( להלן: " התובעת" ).  התובעת הייתה במועדים הרלוונטיים המעביד של מר ארז ויטלשטיין (להלן: "הנפגע") שהיה אותה עת טכנאי מחשבים אצל התובעת.

הנתבעת 1- בטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ ( להלן : " הנתבעת או הנתבעת 1 " ) הינה חברת ביטוח המאוגדת כדין בישראל ואשר בזמנים הרלוונטיים ביטחה בביטוח חובה רכב מסוג סובארו מס' רישוי 2147053 נהוג בידי הנפגע (להלן:" הרכב"). הנתבעת 2 , אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ  ( להלן : " הנתבעת 2 " ) הינה חברת ביטוח המאוגדת כדין בישראל ואשר בזמנים הרלוונטיים ביטחה בביטוח חובה את הרכב .

התאונה

ביום 13.12.1998  בשעה 07:00 או בסמוך לה עת נהג הנפגע ברכב בכביש מפתח-תקווה בדרכו לנתב"ג אירעה תאונת  הדרכים ולנפגע נגרמו נזקי גוף  (להלן: " התאונה"). הנפגע הודיע למוסד לביטוח לאומי כי התאונה הייתה גם תאונת עבודה ולכן נמסרה  "הודעה על פגיעה בעבודה ע"פ חוק הביטוח הלאומי - ביטוח נפגעי עבודה " 

טענות התובעת

התובעת טוענת שכתוצאה מהתאונה איבד הנפגע כושר עבודתו ונעדר מעבודתו למשך 21  ימי עבודה. התובעת טוענת שהתאונה הנה תאונה דרכים כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה -1975. ( להלן: " חוק פלת"ד " )

התאונה הוכרה גם  כתאונת עבודה ע"י  המוסד לביטוח לאומי  בהתאם לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב) , התשנ"ה-1995 ( להלן: " חוק ביטוח לאומי" ) -ביטוח נפגעי עבודה (פרק ה') .

הטבת נזק הגוף

התובעת טוענת שהמשיכה לשלם לארז את משכורתו ואת התנאים הסוציאליים לאורך כל תקופת אובדן כושר העבודה.

התובעת הנה מעסיק בהסדר עפ"י תקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח בפני פגיעה בעבודה) ,תשי"ד- 1954 ( להלן: " תקנה 22 ") , בכל הנוגע לתשלומים הניתנים לעובדיה בימי היעדרותם כתוצאה מפגיעה בעבודה.

התובענה מבוססת על היות התובעת מטיבה כלפי הנפגע ועילתה נשענת על חוק ההטבה.
מאחר שהנתבעות ביטחו ביטוח חובה את הרכב נשוא התאונה  ומכוח חבותן עפ"י הפוליסה הינן חייבות בשפוי נזקי הגוף שנגרמו לנוהג ברכב.

התובעת טוענת שהנתבעות הכירו באחריותן לשפוי נזקיו של הנפגע ואף פיצו אותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו עקב התאונה.

לטענת התובעת היא  זכאית להטבת נזקיה מכוח חוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד- 1964 (להלן: " חוק ההטבה"). עפ"י חוק ההטבה  רשאית המטיבה (התובעת) להיפרע מן המבטח (נתבעות 1 ו-2).
התובעת הוסיפה וטענה כי מעת ששילמה את שכר העבודה והוצאות הנלוות עקב התאונה, ארז מנוע מלתבוע את הסכומים ששולמו ומכאן שגם מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט חייבות הנתבעות לשפות את התובעת.

שיעור ההטבה
לטענת התובעת, עלות שכר עבודה ( ההטבה ) לתובעת ששולם לנפגע בתקופת אובדן כושר העבודה בהפחתה של דמי הפגיעה ששולמו לתובעת על ידי המוסד לביטוח לאומי עולים  כדי הסך של 13,093 ש"ח - סה"כ עלות מעביד להטבה ששילמה התובעת לנפגע נכון למועד תשלומה משוערך ליום הגשת התביעה.