פסק-דין בתיק א 60323/03

ביום 15.05.03 ארעה תאונת דרכים ברחוב ארלוזורוב בחולון.

לטענת התובעת, רכב הנהוג על ידה עמד במצב עצירה מוחלטת כשלפתע, רכב הנתבעים נסע לאחור ופגע ברכב התובעת בחלקו הקדמי השמאלי.

הנתבעים בכתב ההגנה טענו, כי בעת שהחלה הנתבעת 1 להיכנס לרחוב ארלוזורוב, הבחינה במרחק של 20 מ' במשאית לפינוי אשפה שנעמדה וחסמה את נתיב נסיעתה, ולפיכך עצרה בכניסה לרחוב ובעודה עומדת נפגעה מאחור ע"י רכב התובעת.

מטעם התובעת העידה התובעת עצמה שחזרה על גרסתה וטענה, כי היא פנתה לרחוב ארלוזורוב והבחינה בנתבעת שהיא נוסעת לאחור, לאחר שעמדה במרחק של כ-50 מ' מרכב איסוף אשפה שעצר לפניה.

לגרסת התובעת, נהגת הנתבעים, מיהרה לדרכה וכשהבחינה במשאית החוסמת את הדרך, החלה בנסיעה לאחור כדי לצאת מהרחוב, אלא שאז הגיעה התובעת, פנתה ימינה ונפגעה מרכב הנתבעים שנסעה לאחור ולאחר שיצאו הנהגות מחוץ לרכב עקב הפגיעה, "קפץ" רכב הנתבעת ופגע בפגוש רכב התובעת עקב כך שהנתבעת שיצאה מרכבה, עזבה את "הקלאץ'" (המצמד) כשהאוטו היה בהילוך, ובשל כך רכבה "קפץ" לאחור.

התובעת העידה ואישרה, כי הנזק שבתמונות - ת/1, הוא הנזק שנגרם בתאונה.

בנוסף לתובעת העיד גם בנה של התובעת מר אלי כהן, שחזר על גרסת אימו, אלא שהוסיף כי בעת שהנתבעת נסעה לאחור, היא צפצפה לתובעת ואותתה לה לנסוע לאחור, אלא שהתובעת לא יכלה לנסוע לאחור, מאחר והיו רכבים מאחוריה, וכשיצאה מרכבה, קפץ רכבה לאחור כשרגל אחת בחוץ ופגע ברכב התובעת.

עדות התובעת עצמה ובנה היו עדויות אמינות, התיישבו היטב עם תמונות הנזק ועם נסיבות התאונה, להבדיל מעדותה של הנתבעת 1 שהייתה עדות שלא ניתן להשתית עליה את גרסת ההגנה ולא התיישבה עם תמונות הנזק ונסיבות התאונה.

הנתבעת 1 העידה, כי נהגת התובעת יצאה וצעקה עליה מיד לאחר התאונה, כשהאשימה אותה בגרימת הנזק, עובדה זו מתיישבת עם גרסת התובעת, כי אכן הנתבעת 1 נסעה לאחור שאחרת אין זה הגיוני, כי נהגת הפוגעת בנהגת אחרת מאחור, פותחת בצעקות על הנפגעת וזו "נאלמת דום".

יתר על כן, הנתבעת 1 העידה כי נסעה עם בנה לגן ומיד כשנכנסה לרחוב, הבחינה במשאית ונעצרה במרחק של 15 - 20 מ' ממנה (לגרסת עדי התביעה כ-50 מ' ממנה).

אם אכן היה בכוונת הנתבעת 1 להמשיך בנסיעה, לא ברור מדוע נעצרה במרחק כה גדול מהמשאית ולא בצמוד אליה.

בנוסף, הנתבעת 1, עצרה את רכבה בפתח הרחוב, וקרוב לוודאי, שמיהרה עם בנה שהיה ברכבה לגן.   כשהבחינה במשאית החוסמת את דרכה, סברה, כי תוכל לנסוע לאחור ולצאת בדרך עוקפת כדי להגיע ליעדה ולא להתעכב לאחר המשאית התקועה שחסמה את דרכה ולכן, החלה בנסיעה לאחור כמתואר ע"י עדי התביעה.

לא רק זאת כי אם גם זאת, צורת המגע בין הרכבים כפי שתוארה ע"י הנתבעת 1 בהדגמה שביצעה במהלך עדותה, לפיה היא עמדה בפתח הרחוב והתובעת פגעה בה, תוך כדי זה שהאחרונה פונה ימינה והייתה בזוית הפניה בזמן המגע, אינה מתיישבת עם פגיעה בצד שמאל של רכב התובעת.

אם גרסת הנתבעת הייתה נכונה, בהתאם להדגמה שהיא ביצעה במהלך עדותה, הרי שהפגיעה ברכב התובעת הייתה קרוב לוודאי צריכה להיות, בצד ימין ולא בצד שמאל.

לאור כל האמור לעיל,  לא ניתן להשתית על עדותה של הנתבעת 1 את גרסת ההגנה, גרסה זו לא רק שאינה תומכת בגרסת ההגנה, אלא דווקא תומכת ומסייעת לגרסת התביעה.

הנזק בתיק זה הינו מזערי וחבל שהנתבעים לא נתנו אישור להסדר הפשרה שהושג בישיבה הקודמת והיה צורך לקיים ישיבה נוספת היום, כדי לשמוע את עדותה של הנתבעת 1, שלא הוסיפה לגרסת הנתבעים, אלא כאמור תמכה וסייעה דווקא לגרסת התובעת.

הנתבעים לא חלקו באופן ממשי על סכום הנזק, אלא שטענו כי חוו"ד השמאי נעשתה באיחור וייתכן כי הנזקים נגרמו מאירוע אחר.   לגרסה ולסברה זו אין כל ביסוס שכן התובעת עצמה העידה, כי הנזק המופיע בתמונות הנזק הינו כתוצאה וכתוצר התאונה נשוא התובענה שבפניי.   נכון הוא שבד"כ חוו"ד שמאי נעשית בסמוך לאחר הנזק וכאן, היא נעשתה חודשיים לאחר האירוע, אך אין כל חובה שבדין לעשות את חוו"ד השמאי בימים הסמוכים לנזק ושאלת הקשר הסיבתי בין הנזק לתאונה לעניין למהימנות העדים שנשמעו בפני ביהמ"ש וסבירות הנזק הנתבע בהתייחס לתאונה.

לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 1,826 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה מיום 15.09.03 ועד לתשלום המלא בפועל, בתוספת הוצאות משפט בסך של 527 ש"ח, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 784 ש"ח כולל מע"מ.