פסק-דין בתיק א 60240/03

א.    מהות ההליך ועיקר טענות בעלי הדין :

1.   בפני תובענה לביטול פסק בורר.

בין בעלי הדין התנהלו הליכים משפטיים ב - ת.א 160445/02. בסמוך לאחר הגשת התביעה בתיק הנ"ל הגיעו בעלי הדין להסכמה בדבר העברת הסכסוך ביניהם להכרעתו של רו"ח אורי הולצמן ( להלן:  " הבורר " ).

2.        בסעיף 3 של הסכם הבוררות (שכותרתו "הודעה בדבר הסדר הפשרה" ) נרשם:  "הבורר יהיה פטור מהוראות הדין המהותי מדיני הראיות ומדיני      הפרוצדורה האזרחית, אך, יחויב לנמק את החלטתו. נימוקים בעניינים חשבונאיים ינומקו בהתאם לכללי החשבונאות המקובלים "....

3.        הבוררות שבין בעלי הדין לא התנהלה על מי מנוחות והמבקשות אשר לגרסתן איבדו את אמונם בבורר עתרו בפני בית המשפט לפסילתו אך, חזרו בהן מבקשתם בהמלצת בית המשפט תוך שמירת זכותן לשוב ולהעלות את טענותיהם לאחר שיתקבל פסק הבורר.

4.        לאחר שבעלי הדין סיכמו באריכות את טענותיהם בכתב, הוציא הבורר מלפניו ביום 22/6/03 " פסק דין בבוררות ", בגדרו, דחה  למעשה הבורר את תביעות המבקשות נגד המשיבים וחייב את המבקשות לשלם למשיב מס' 1 ( להלן: " תורג'מן " ) סך של  153,600 ש"ח כערכם ליום 31/5/03; בה בעת, חייב הבורר את תורג'מן להעביר את מניותיו במבקשת מס' 1 ( להלן: " גלידת ב"ש רמת אביב " ) ללא תמורה.

5.    מטבע הדברים סירבו המבקשות להשלים עם קביעותיו ומסקנותיו של הבורר, ובתביעתן נשוא תיק זה, עתרו לבטל את פסק הבורר, על יסוד הנימוקים והטענות שהרצו בכתב תביעתם ואשר הוגדרו כעילות  לביטול פסק הבוררות על פי חוק הבוררות תשכ"ח  - 1968 (להלן: "חוק הבוררות" ). 

6.        המשיבים הגישו תצהיר תגובה, בגדרו טענו לדחיית הבקשה לביטול פסק הבורר ו/או תיקונו. כמו כן, עתרו המשיבים לאישור פסק הבורר.

ב.         המחלוקת:

1.                  שומה עליי אפוא להכריע אם התקיימה עילה לביטול פסק הבורר כולו אומקצתו, לתקנו או להחזירו לבורר כבקשת המבקשות או  דילמה להיעתר לבקשת המשיבים דהיינו, לדחות את בקשת הביטול - וכנגזר מכך לאשר את הפסק.

2.                  הדיון ייערך במתכונת של התייחסות לעילות הביטול כפי שנטענו ע"י המבקשות.

ג.         דיון וממצאים:

1.        הבורר פעל ללא סמכות - סעיף 24 (3) לחוק הבוררות.

1.1      בפסק הבורר נקבע כי לזכות תורג'מן נזקפים בין היתר סכומי משכורות ( בסך -  89,982 ש"ח ) סכומי פיצויים ( בסך - 19,522 ש"ח ) וכן, סכומים בגין הבראה וחופשה, וגלידת ב"ש ( רמת אביב ) חויבה בתשלומם.

1.2      לאחר שנתתי דעתי לטענות ב"כ בעלי הדין בסוגיה זו, אני פוסק כי אכן פעל הבורר בלא סמכות בפסיקת סכומי פיצויי הפיטורין, הבראה וחופשה. אין חולק כי הזכות לתשלומים אלו, מעוגנת בחוקי מגן קוגנטיים של משפט העבודה ,שבסיסם קיום יחסי עובד מעביד, ואלו אינם יכולים להוות מושא להסכם בין צדדים. ומשכך, אינם יכולים להימסר להכרעת בורר.

( השוו: בג"צ 115/77 הסתדרות מכבי ישראל קופ"ח נ' בית הדין הארצי ( פד"י לב' (1) 214 ) ).

1.3              לעומת זאת, אין בידיי לקבל את טענת המבקשות לפיה דבק טעם הפסלות של חוסר סמכות גם בפסיקת סכומי המשכורת . כפי שציין ב"כ המבקשות בפסקה 8 לסיכומיו, סוגיית המשכורת יכולה להיות נושא בבוררות. עיינתי בכתב התביעה של המשיבים, ומצאתי כי סכומי המשכורת נתבעו כרכיבים נפרדים, ללא כל זיקה לפיצויים בגין הלנת שכר. העובדה שהמשיבים עתרו גם לפסיקת הלנת שכר, אין בה לכשעצמה כדי להטביע חותם פסלות על חיוב בתשלומי משכורת שאין בצידה חיוב לתשלום פיצויי הלנה.

1.4       אשר על כן, אני פוסק כי בפסיקת סכומי הפיצויים, ההבראה, והחופשה בסכום כולל של -  25,944 ש"ח  , חרג הבורר מסמכותו, ופסק הבורר טעון תיקון בסוגיה זו.

2.        חריגה מסמכות - הכרעה בניגוד להסכם הבוררות: