פסק-דין בתיק א 59718/03

1.         התובעת, חברת המשפץ מפעל מתכת בע"מ (להלן: "המשפץ") הגישה תביעה בחודש אוקטובר 2003, על סך 106,585 ש"ח נגד הנתבע.

הנתבע עבד אצל התובעת כעובד ציפויים עד אמצע חודש אוגוסט 2003.

2.         התובעת מייחסת לנתבע מעשים חמורים של גניבת שיקים ממנה, זיוף חתימות עליהם, ומשיכת הכספים לעצמו ו/או למי מטעמו.

3.         השיקים נשוא התביעה הם כדלקמן:

שיק על סך        3,000    ש"ח         לפקודת בני נשיא           שמועד פרעונו    29/7/2003

שיק על סך        2,000    ש"ח         לפקודת פור מיכאל       שמועד פרעונו    15/8/2003

שיק על סך        54,335  ש"ח         לפקודת רוזן יעקב          שמועד פרעונו    31/8/2003

שיק על סך        47,250  ש"ח         לפקודת שבתאי ירושלמי שמועד פרעונו 1/9/2003.

4.         הנתבע הכחיש באופן גורף את טענות התובעת, וציין, כי הוא עבד אצל התובעת במשך כחמש שנים, עד אשר הגיע לעבודה ביום 15/8/2003, ונאמר לו, כי הוא מפוטר, ומאותו מועד הוא הפסיק לקבל משכורת.

ב- 28/8/2003 הוא נסע למולדובה על מנת להתחתן, וכאשר חזר לישראל ביום 4/12/2003, הוא הגיע לעורך דין, אשר כתב מכתב ובו דרישת זכויותיו בעקבות הפיטורין.

הנתבע טען, כי עד אשר חזר לישראל, לא הועלתה נגדו כל טענה בדבר גניבת כספים, ואם אכן היה גונב כספים בסכומים גדולים כל כך, מן הסתם לא היה חוזר ממולדובה לישראל, שכן שם יכל לחיות שנים רבות ברווחה מכספי "הגניבה".

5.         לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם, הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להדחות מהנימוקים כדלקמן:

א)         טענות התובעת הן חמורות ביותר ומיחסות לנתבע מעשים פליליים של ממש כגון גניבה, וזיוף.

                        בגין חשדות אלו, הגישה התובעת תלונה למשטרה, אך החקירה טרם הסתיימה.

ב)         ייחוס מעשה פלילי בהליך אזרחי מוטל על התובע ב"מידת הוכחה מוגברת", ואין די בנטל ההוכחה הרגיל הדרוש בהליכים אזרחיים.

                        ראה לענין זה: ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה, פ"ד ל"ח (4) 253 (סעיף 3 לפסה"ד):

"...אכן, הנוסחאות 'שכנוע במידה הנעלה מספק סביר' - הוא קנה-המידה הפלילי - ו'שכנוע לפי מאזן האפשרויות' - הוא קנה-המידה האזרחי - אינן נוסחאות מדעיות או מדוייקות, כי אם אך מבחנים נוחים או מעשיים. מה שנדרש, כרגיל, מאת בא כוח הקטגוריה הוא להוכיח עובדות המצביעות בכיוון אשמת הנאשם במידה המגיעה לכדי אפשרות הקרובה עד מאד לאמת או ( HIGH PROBABILITY ), ומה שנדרש מבעל דין, שעליו הטיל החוק את עול השכנוע במשפט אזרחי, הוא להוכיח עובדות מהן עולה גירסתו כאפשרות קרובה, לאו דוקא קרובה עד מאד; ובדרך כלל יספיק הדבר, שהגירסה, העולה מאותן העובדות, היא יותר קרובה לאמת מזו העולה מהעובדות שהוכחו על ידי הצד שכנגד...

עד כאן תיאור נטל הראיה הרגיל, בהליך פלילי מזה ובאזרחי מזה. אולם, כמוסבר בהמשך (שם), אף אחד משני המבחנים אינו מבחן החלטי, "ובתחום כל אחד מהם עלולה להשתנות מידת ההוכחה הדרושה ממקרה למקרה, הכל לפי רצינות הענין השנוי במחלוקת".

רמת ההוכחה תלויה ברצינות מושא הדיון. אך טבעי הוא, שבית משפט, היושב לדין בהליך אזרחי, ידרוש הוכחה יותר קרובה לוודאות מן המבחן הרגיל, אם מיוחסת לבעל דין מירמה ולא (למשל) רשלנות גרידא...".