פסק-דין בתיק א 59601/06

רקע

מונחת בפני תביעה כספית בסך  15,867 ש"ח.

ביום 25/09/05 רכשו  אילן מנבר (להלן: "התובע 1"), חוה מנבר (להלן: "התובעת 2"), אסנת מנבר (להלן: "התובעת 3"), אורית אבן צור (להלן: "התובעת 4"), צחי אבן צור (להלן: " הנתבע 5"), עומר אבן צור (להלן: "התובע 6 "- קטין באמצעות התובעים 4-5) מאת גוליבר יוניתורס בע"מ (להלן: "סוכן הנסיעות"), חבילת נופש באנטליה , תורכיה.

חבילת הנופש שפורטה בהזמנה 334256 (צורפה כנספח א' לכתב התביעה) אורגנה על - ידי קווי חופשה בע"מ (להלן: "הנתבעת 1"), בפרטי ההזמנה נקבע כי MNG-AIRLINES (להלן: " הנתבעת 2") תשמש כמוביל אווירי בטיסה 1155 ביום 16/10/05 בשעה 16:25 (להלן: " הטיסה").

לגישת התובעים, לאור העובדה כי התובע 6 היה בזמנים האמורים תינוק בן שנה ושמונה חודשים הייתה שעת הטיסה בעלת חשיבות מכרעת. קודם למועד ההמראה ביקש התובע 1 לוודא את פרטי הטיסה אולם מבירור שערך באתר רשות שדות התעופה לא הופיעה כל רישום באשר לטיסה. משכך פנה אל סוכן הנסיעות וזה פנה לנתבעת1 אשר הודיע כי הטיסה תצא במועד הנקוב על גבי ההזמנה.

בפועל, הטיסה יצאה לאחר עיכוב של 8 שעות כך שהתובעים הגיעו למלון לפנות בוקר ביום שלמחרת. התובע מלין על כך כי לאור שיבוש הזמנים סבלו התובעים ובפרט התובע 6 מחוסר שעות שינה ומאי נוחות והמתנה ארוכה בטרמינל.

יתרה מכך טוען התובע 1 כי התובעים הפסידו מזמן הנופש דבר אשר פגע בהנאתם.

מששבו לארץ פנו אל רשות שדות התעופה על מנת לקבל מידע עדכני באשר לפרטי הטיסה. במכתב מיום 14/11/05 השיבה רשות שדות התעופה כי הטיסה הייתה אמורה להמריא ביום 16/10/05 בשעה 13:30 אולם המריאה בשעה 00:33. לגישת התובעים מן הדברים עולה כי נתוני הטיסה לרבות כרטיסי הטיסה אשר סופקו היו מצג שווא והטעיה.

לגישת התובע 1 במידה והיה ידוע לתובעים כי שעת ההמראה אשר ננקבה על כרטיסי הטיסה הינה נעדרת כל אסמכתא  מאת רשות שדות התעופה היו נמנעים מלרכוש חבילה זו. לגישתו רישום שעת טיסה פיקטיבי עולה לכדי פגיעה באוטונומיה של הנוסעים ההופכים להיות "שבויים" בידי הנתבעת והמוביל האווירי.

לטענתו בהתאם לסעיף 10 לחוק תובלה אווירית תש"מ -1980 חייבות הנתבעות ביחד ולחוד. התובעים מעמידים את נזקיהם באופן הבא:

פיצוי יחסי להפסד יום מהחבילה הכוללת  בסך 3,867 ש"ח  ופיצוי בגובה 2,000 ש"ח לכל אחד מהתובעים בגין נזקיהם.

לאחר שכל ניסיונות התובעים לגבות את החוב האמור העלו חרס, לא נותר בידיהם כל ברירה אלא להגיש תביעה זו כאשר סכום החוב צמוד ומשוערך ליום הגשתה.

הנתבעת 1 הכחישה את טענות התובעים מכל וכל . לגישתה, היא איננה ספקית השירות וכל תפקידה הינו תיווך בין הצרכן ובין ספקי השירותים, במקרה דנן רכשו התובעים כרטיסי טיסה מאת הנתבעת 2 באמצעות הנתבעת 1, ותו לא.

הנתבעת 1 טוענת כי כלל לא הייתה צד למשא ומתן בין התובעים ובין חברת גוליבר אשר סיפקה את חבילת התיור וכי כל תפקידה היה תיווך בין התובעים ובין ספק השירות - הנתבעת 2. הנתבעת 1 מודה כי הטיסה האמורה הייתה צריכה להמריא ביום 16/10/05 בשעה 16:25.

הנתבעת 1 טוענת כי טענת חשיבות הזמנים כלל לא הובאה לידיעתה. יתרה מכך מביעה תמיהה מדוע בחרו התובעים להזמין טיסת צ'רטר הידועות הן במחירם הזול והן  באי הדיוקים השוררים בלוחות הזמנים שלהם. לדידה בהתאם ללוח הטיסות (צורף כנספח א' 1- א' 3) שסופק לנתבעת 1 טיסתם של התובעים הייתה אמורה לצאת בשעה הנקובה על כרטיסי הטיסה. בתצהירה הבהירה גב' חני חדד מטעם  הנתבעת 1 כי הזמנים הנקובים בלוח בטיסות הינם בזמן גירניץ' ולמועדים הנקובים בו יש להוסיף שעתיים.

למיטב ידיעתה של הנתבעת 1 לא היה כל עיכוב מתוכנן ואילו האינפורמציה שהועברה הועברה לגוליבר אשר ממנה הזמינו התובעים את חבילת הנופש ולא לתובעים עצמם.

ביום 23/01/07 התקיים בפני דיון בו ביקש ב"כ התובעים לקבל פסק דין כנגד הנתבעת 2 מאחר ומטעם הנתבעת 2 לא הייתה התייצבות ולא הוגש כתב הגנה. ניתן במעמד הדיון פסק דין כנגד נתבעת 2  וביום 24/01/07 נחתמה פסיקתא לגביה. משכך, פסק דין זה יתרכז ביחסים שבין התובעים לנתבעת מס' 1.

תביעה זו הוגשה בהליך של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

דיון

לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לדחות את התביעה והכל כפי שיפורט להלן.

נטל ההוכחה

הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה. כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל  השכנוע  שנתקיימו כל העובדות המהוות  את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי  על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 - 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי   פ"ד כ"א (2) 358, 364).

אכן בתיק זה, כבכל הליך תביעה שיגרתי, התובע הוא בבחינת "המוציא מחברו" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח את טענותיו עליו הוא מוטל. נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 נקבע: