פסק-דין בתיק א 59281/99

מהות התביעה ועילותיה:

          זו תביעה לחיוב הנתבעים, ביחד ולחוד, בסך של 127,787 ש"ח - נזקיהם הנטענים של התובעים בגין הכחדת הפרדסים שבחזקתם, מניעת הכנסות מניבות, כמו גם עלויות הקמת הפרדסים מחדש, עקב האבק ותשפיכי המלט שהצטברו על אדמת הפרדסים ועל עצי ההדר הנטועים, ממפעל לייצור בטון שהקימו הנתבעים בסמוך לפרדסי התובעים.

          התובעים הינם בני משפחה, אב אם ובנם.

האב והאם הם בעלי ומחזיקי משק חקלאי במושב גאולים שבשרון והם בני למעלה מ- 80.

בשנות השמונים של המאה העשרים, נטעו האב והאם, בין היתר, 5.7 דונם פרדסים ואלה היו כולם פרדסים מניבים מהם התפרנסו.

          הנתבעת הינה חברה פרטית, והנתבעים 3, 2 הינם בעלי מניות בה ומנהליה. לימים נפטר הנתבע 3 לבית עולמו.

          בחודש פברואר 1993 הקימה הנתבעת 1 מפעל בטון במושב גאולים, מכח הסכם מיום 21.10.92 שנחתם בין הנתבעת 1  לבין מושב גאולים, על פיו שכרה הנתבעת 1 מן המושב שטח של 5 דונם, לצורך הקמת מפעל הבטון. מפעל הבטון הוקם בחלקת קרקע סמוכה לפרדסי התובעים.

          לטענת התובעים, תהליך ייצור הבטון כרוך בעננות אבק ותשפיכי מלט. טוענים התובעים כי כתוצאה מהצטברות האבק, המלט ותשפיכיו, ויתר החומרים שמוצאם בחצרי הנתבעים 2,1 , נמנעו תהליכי ההטמעה  (פוטוסינטזה) בצד העדר היכולת לבצע פעולות הדברה כלשהן. לטענתם - האבק ותשפיכי המלט הצטברו על אדמת הפרדסים וגשמים שירדו גרמו להיווצרות יציקות של ממש בחלקים נרחבים של הפרדסים.

          הנתבעים טוענים מנגד, כי לא פעולת מפעל הבטון היא שיצרה את הכסוי על עלי העצים של התובעים, כי אבק אינו חלק מתהליך הייצור של בטון מוכן ואין הוא נוצר במפעל הנתבעת 1. לטענתם - בשנים נשוא כתב התביעה נבנה היישוב צורן בו הוקמו מעל אלף בתים, ועברו בדרך עפר והחוצה את פרדסי התובעים, המהווה דרך גישה יחידה לישוב צורן בעת ההיא, מאות אלפי כלי רכב בדרך הכורכר הלא סלולה, ותהליך זה יצר ענני אבק ומלט.

          מכל מקום, טוענים הנתבעים, כי מסיבות של בריאות התובעים הם אינם חקלאים, ומזה שנים שאינם מתפרנסים מן הפרדסים אותם זנחו עוד בראשית שנות התשעים.

          חמש הן העילות המשפטיות עליהן הושתתה התביעה ואומר מייד - דין כל החמש - להדחות.

          ואלה הן:

          עוולת מטרד לציבור - עפ"י סעיף 42 לפקודת הנזיקין; עוולת מטרד ליחיד על פי סעיף 44 לפקודת הנזיקין; נזק שנגרם מדבר מסוכן - עפ"י סעיף 38 לפקודת הנזיקין (אבק ומלט שנמלטו מחצרי הנתבעים; שפכים ופסולת בטון שנשפכו וזרמו משטח המפעל - אל הפרדסים, עוולת הרשלנות על פי ס' 35 לפקודת הנזיקין. הפרת חובה חקוקה  - על פי סעיף 63 לפקודת הנזיקין.

זכותם של התובעים בפרדסים.

אין חולק כי התובעים 2,1 הם בעלי הזכויות להרשם כבעלים של מלוא הזכויות במשק חקלאי במושב גאולים, בפרדסים שנטעו בו על ידם. וגם אם הזכויות הללו לא הוכחו במסמכים, הם המחזיקים בפועל במשק, על פי אישור מינהל מקרקעי ישראל מיום 7.7.99 ( נספח א' לתצהיר יוסף מדעי).

אשר לזכויותיו של התובע 3 - על פי האמור בסעיף 18 לתצהירו, הוא קיבל את הזכויות בנחלת הוריו, נתבעים 2,1 כבן - ממשיך. לאימות טענתו, צירף לתצהירו אישור המינהל על העברת זכויות בנחלה מיום 7.7.99 ולפיו אישר המנהל ביצוע העברת הזכויות מתובעים 1, 2 לתובע 3.

אלא שביום 3.5.04 ניתן פסק דין בתיק תמ"ש 36031/98 (רמת-גן) ובו ביטל בית המשפט את כל זכויותיו של התובע 3 במשק (הוריו), וקבע כי לנתבע 3 אין כל זכויות במשק, וכי מלוא הזכויות של מתיישב במשק שייכות להוריו, לתובעים 1, 2, בלבד. במאמר מוסגר אציין, כי התרתי הגשת פסק הדין האמור שהוגש כראייה לתיק בית המשפט לאחר שסכומי הצדדים כבר היו מונחים בו.

משהופקעה זכותו של התובע 3 במשק, אין לו מעמד או יריבות עם מי מהנתבעים ומשום כך - דינה של תביעת התובע 3 להימחק כבר עתה, וכך אני מורה. להלן יכונו התובעים 1, 2 - "התובעים".

מיקום פרדסי מודעי ביחס למפעל הבטון.

שאלת מיקום המפעל ביחס למיקום פרדסי הנתבעים 1, 2 היא שאלה קריטית בתביעה.