פסק-דין בתיק א 592/06

1.       עניינה של תביעה זו בזכויות הבעלות בחלקים מן המקרקעין הידועים כחלקות 3 ו - 84 בגוש 16961, חלקות 19 ו - 38 בגוש 16962, חלקה 38 בגוש 16972, וחלקות 4 ו - 35 בגוש 16976 (להלן: "המקרקעין"), שהיו רשומים בלשכת רישום המקרקעין על שמה של הנתבעת 1, המנוחה אמנה איסמאעיל מוסטפא אלח'טיב ז"ל (להלן: "המנוחה"), והועברו על שמו של הנתבע 2 מכוח רישום צו ירושת המנוחה.

          התובעים הינם עזבונותיהם של המנוח על כורדי ז"ל ומחמוד עלי כורדי ז"ל, באמצעות יורשיהם.

          בטענה להיותם בעלי הזכויות במקרקעין, עותרים התובעים למתן פסק דין הצהרתי, לפיו הינם זכאים להרשם בלשכת רישום המקרקעין כבעלי זכויות הבעלות הבלעדיים בזכויות המנוחה במקרקעין, ולצו המורה על ביטול רישום המקרקעין על שמו של הנתבע 2.

2.       טענות התובעים לזכות במקרקעין נשענות על שתי עילות שונות.

ביחס לחלקות 3 + 84 בגוש 16961, 38+19 בגוש 16962 ו - 38 בגוש 16972 טוענים התובעים לבעלות מכוח יפוי כח נוטריוני בלתי חוזר מיום 18/7/47, (להלן: "יפוי הכח הבלתי חוזר"), במסגרתו התחייבה המנוחה להעביר את מלוא זכויותיה בחלקות אלה לתובעים 1 ו-5 המנוחים, ולאחיהם אחמד עלי כורדי ז"ל, תמורת סך של 400 ג'ינה פלסטיני. על פי הסכם זה, שילמו הרוכשים למוכרת את מלוא התמורה, תפסו את החזקה במקרקעין, הקימו עליהם בתי מגורים ומחזיקים ומעבדים אותם עד עצם היום הזה.

אף שבכתב התביעה נפלו טעויות קולמוס (ולא הוגש כתב תביעה מתוקן כנדרש), הוסכם על הצדדים כי החלקות המפורטות לעיל, נכללו ביפוי הכח (ראה פרוטוקול מיום 20/04/06 בבש"א 1839/06), והנתבעים גם אינם מתנגדים למתן פסק דין כמבוקש ביחס אליהן.

על פי כתב התביעה, אחיהם של המנוחים, התובעים, 1 ו - 5, המנוח אחמד עלי כורדי ז"ל, הוכרז כנפקד ונכסיו הוקנו לאפוטרופוס על נכסי נפקדים.

מנסחי הרישום ההסטוריים שצורפו ע"י התובעים, ניתן לראות כי שליש מזכויותיה של המנוחה הוקנו כבר לאפוטרופוס לנכסי נפקדים, (וממנו הועברו לרשות הפיתוח) והתביעה כאן עניינה בזכויות אשר נותרו על שמה לאחר ההקניה.

על פי כתב התביעה, התובע מס' 1 העביר את חלקו בממכר לשלושת בניו, התובעים 2 - 4 בחלקים שווים, על פי ייפוי כח בלתי חוזר.

כאמור, הנתבעים לא התנגדו לקבלת התביעה ביחס לחלקות המצוינות בייפוי הכוח הבלתי חוזר שנחתם על ידי המנוחה. לעומת זאת, טענו כי יש להורות על סילוק התובענה על הסף בכל הנוגע לתביעת הבעלות בחלקות הנוספות - חלקה 4 בגוש 16976 וחלקה 35 בגוש 16976 (להלן: " החלקות").

ביחס לשתי חלקות אלה נטען בכתב התביעה כי התובעים מחזיקים בהן חזקה נוגדת, כבעלים לכל דבר, מזה עשרות שנים בצורה רצופה וסדירה, וזאת בידיעת הנתבע וללא התנגדותו.

3.         בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 6/9/06 העלו הנתבעים את בקשתם לסילוק התביעה על הסף ביחס לחלקות 4 ו - 35 הנ"ל בהעדר עילה, וסוכם כי הצדדים יגישו טיעוניהם בכתב בסוגיה זו.

4.         לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה בכל הנוגע לחלקות שלא נכללו בייפוי הכח להמחק בהעדר עילה.

א.    בסיכומיהם טוענים  התובעים כי הם הבעלים בזכויותיה של המנוחה בחלקות, וזאת מכוח עיבוד וחזקה נוגדת במשך תקופה העולה על תקופת ההתיישנות, מאז ימי המנדט.

עובדות אלו לא נטענו בכתב התביעה, בו הסתפקו התובעים בטענה להחזקה של עשרות שנים, מבלי לפרט מאיזו שנה או במשך כמה זמן מחזיקים הם או מורישיהם בחלקות. התובעים מעלים לראשונה  בסיכומיהם את הטענה כי החזקה בחלקות הינה מתקופת המנדט, ומשכה עולה על תקופת ההתיישנות.

משך תקופת החזקה הינו נתון עובדתי העומד בבסיס טענת ההתיישנות, וכאשר כתב התביעה איננו כולל את כל יסודות העילה, גם באם יוכח האמור בו, אין בו כדי לבסס קבלת התביעה.

כאמור, לתובעים ניתנה ההזדמנות לתקן את כתב התביעה אך הם לא עשו כן  (אף שבדיון הוצהר כי נשלח לבית המשפט כתב תביעה מתוקן).

ב.    יתירה מכך, מדובר במקרקעין מסוג מירי שהוסדרו ב - 6/1/45.

הבסיס המשפטי לטענות התובעים מצוי, לטענתם, בסעיפים 20 ו-78 לחוק הקרקעות העותומאני.