פסק-דין בתיק א 5908/04

רקע

1.    תביעה לפינויו של הנתבע ממקרקעין בשטח של כ-2.5 דונם, המצויים בין קיבוץ דורות למושב ניר עקיבא, אשר בחלקם הינם קרקע מוסדרת הרשומה כחלקה 10 בגוש 38657/1, ובחלקם האחר מצויים על קרקע שטרם עברה הסדר והידועה כגוש 38657 ארעי (להלן:"המקרקעין").

2.    המקרקעין בבעלות מדינת ישראל ומנוהלים כדין ע"י התובע, מנהל מקרקעי ישראל (נספחים ת/1, ת/2 ו- ת/3 לכתב התביעה).

3.    הנתבע 1 (להלן:"הנתבע") מחזיק במקרקעין ומקיים בהם חווה לגידול ורעיית צאן (עיזים וכבשים).

4.    הנתבעת 2 (להלן:"הנתבעת") הינה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, אשר ניתנו לה זכויות "בר רשות" במקרקעין, בהתאם להסכם המשבצת (הסכם משולש בינה  לבין התובע והסוכנות היהודית - נספח ת/7 לכתב התביעה).

5.    ראשיתה של התובענה בהגשת כתב תביעה בסדר דין מקוצר ע"י התובע נגד הנתבע 1 בלבד.

בבקשת הרשות להגן טען הנתבע, בין היתר, כי הזכויות בשטח בו הוא מחזיק ומשתמש שייכות לנתבעת 2 - מושב ניר עקיבא והוא מחזיק בו כבן המושב, וכי בפועל, המקרקעין בהם הוא מחזיק מצויים בנ.צ. אחר מזה המצוין בכתב התביעה.

בהסכמת הצדדים ניתנה לנתבע רשות להתגונן בטענה הנ"ל בלבד, והוסכם על תיקון כתב התביעה באופן שלא יוזכר זיהוי המקרקעין ע"י ציון נ.צ.

6.    בעקבות טענת ההגנה של הנתבע, נתבקש תיקון כתב התביעה באופן שתוסף אגודת מושב ניר עקיבא כנתבעת נוספת, וכך אכן נעשה.

תמצית טענות הצדדים

7.  טיעוני התובע

א.     התובע טוען כי על המקרקעין חל הסכם המשבצת, אשר עפ"י סעיפים 8 ו-18 בו, רשאית האגודה, הנתבעת 2, להעביר זכותה במקרקעין רק לחבר האגודה ובתנאי שיינתן לכך אישור בכתב מאת התובע. הנתבע 1 אינו חבר אגודה, איננו בן ממשיך ואינו מחזיק במקרקעין אף לא באישור האגודה, באשר זו מתנגדת לשימושו במקרקעין. יתר על כן, גם חבר אגודה שאושר ע"י התובע להחזיק במקרקעין, אינו אלא בר רשות בהם ומשכך אינו רשאי להקים בהם מבנים, כפי שעשה התובע.

ב.      לנתבע אין זכות כלשהיא במקרקעין, אף לא על בסיס הסכם השותפות עם צד ג' - רם יחזקאל, אשר מטרתו היתה להערים על התובע ולפיכך היה נגוע באי חוקיות, זאת בנוסף לעובדה, כי חוזי הרעייה שנחתמו עם יחזקאל, לא זו בלבד שנחתמו בטעות, אלא נסתיים תוקפם מזה זמן רב.

ג.       הנתבע הקים במקרקעין מבנים בניגוד לחוק וכן הוא רועה במקרקעין עיזים ללא היתר וללא אישור קק"ל, בניגוד לפקודת היערות.

ד.      הנתבע נקט בקו הגנה הפכפך ולא עקבי, ולא עלה בידו להרים את נטל השכנוע כי הינו בעל זכות במקרקעין, ולפיכך הוא בגדר מסיג גבול ויש להורות על פינויו.

8.  טיעוני הנתבע 1

    א.     הנתבע החזיק בשטח המקרקעין, לראשונה, מכח הסכם שותפות שהתקיימה בינו לבין מר רם יחזקאל.  בהתאם להסכם השותפות, חתם יחזקאל על חוזה חכירה עם התובע, שתוקפו מיום 1.9.01 ועד ליום 31.8.02, ואשר הוארך לתקופה נוספת, עד ליום 31.8.03.

משפורקה השותפות נותר הנתבע בשטח ובין הצדדים סוכם, כי יחזקאל יפנה על מנת לחדש את ההסכם לתקופה נוספת, דבר שלא נעשה, ולפיכך קיבל הנתבע דרישה לפינוי כחודש ימים לאחר תום הסכם ההארכה.

ב.      לאחר שהסתבר באיחור כי המקרקעין הם שטח משבצת של המושב - הנתבעת 2, ומאחר והנתבע הינו בן מושב (הוריו הם חברי האגודה), הרועה את עדר הצאן השייך לאימו (מכח ירושתה את אביו המנוח), הרי שקמה לו הזכות להמשיך ולהחזיק בשטח (אשר ייעודו רעייה).

ג.       התובע מושתק ומנוע מלטעון לפינויו של הנתבע לאור התנהלותו בתקופות החכרת השטח ליחזקאל, ובעצם חידוש ההסכם נוצרה הבטחה שלטונית כלפי הנתבע עליה הסתמך כי מורשה הוא להישאר בשטח.

ד.      לנתבע אישורי רעייה במקרקעין והקמת המבנים בשטח אינה מהווה עבירה על חוקי התכנון והבניה.

ה.      התנגדותם הנחרצת של התובע והאגודה לשהייתו של הנתבע בשטח תמוהה ביותר, במיוחד על רקע הסכמתם לשימושו של קבלן עיבודים בשטח, ולפיכך איננה נעשית בתום לב. הנתבע פתח לפיכך בהליך מול הגופים המוסדיים, הדרוש לאישור מעמדו כבן ממשיך.

9.  טיעוני הנתבעת 2

א.     הנתבעת 2 לא היתה מודעת וכמובן שמעולם לא נתנה הסכמתה לחתימת חוזי החכירה בין התובע ליחזקאל, בנוגע לשטח המוקצה לה עפ"י הסכם המשבצת. למעשה, רק בסוף שנת 2005 נודע לאגודה על הימצאותו של הנתבע על המקרקעין והחזקתו בהם, זאת לאחר שקבלן העיבודים, לו נמסרו המקרקעין לשימוש, הודיע לאגודה כי הנתבע מונע בעדו מלעבדם.