פסק-דין בתיק א 58704/05

תביעת שיפוי  סטטוטורית לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 [להלן - "החוק"] על סך 71,195 ש"ח .

התביעה הוגשה לשיטת התובעת נגד נהג רכב [נתבע 2] שאינו בארץ, ונגד בעלים מתיר השימוש ברכב [נתבע ] 1. לטענת התובעת התיר הנתבע 1 את השימוש ברכב לנתבע 2 ביודעו כי לנתבע 2 אין רישיון נהיגה ואילו הרכב אינו בעל רישוי והשימוש בו אינו מכוסה בביטוח. פסק הדין עוסק במחלוקת בין התובעת לנתבע 1 בלבד.

רקע

1.         בערבו של יום 10.6.03, ביקש הנתבע 1 [להלן - " אמין"] מאחיו , הנתבע 2 [להלן - " חסן"] למסור קטנוע שברשותו של אמין [להלן - " הקטנוע"] למוסך חלפים קרוב לביתו באום אל פאחם, ולמכור אותו. ביום 10.6.03, עת שהה אמין באיזור ראש העין, נטל חסן את הקטנוע על מנת להביאו למוסך.

2.         קיימות מחלוקות עובדתיות לגבי ההתרחשויות לאחר מכן אך אין מחלוקת כי בעת שחסן היה עם הקטנוע, ובעת שהזיז אותו בדרך זו או אחרת, הצטרף אליו קטין בשם עדנאן [להלן - " עדנאן" או "הנפגע"] מולם הגיח רכב מסוג סובארו, רכב שפגע בעדנאן וגרם לו לנזק גוף [להלן -  התאונה"]. מוסכם כי לחסן לא היה רשיון נהיגה, לקטנוע לא היה רישוי והשימוש בו לא היה מכוסה בביטוח [נ/1, ת/2 ו - ת/3].

3.         עם תום שמיעת הראיות וסיכומי הצדדים, ניתן לקבוע כי אין מחלוקת גם כי התובעת [להלן - "קרנית"] פיצתה את הנפגע במסגרת חבותה הסטטוטורית על פי חוק. בהיעדר מחלוקת בסיכומים, ניתן גם לקבוע, כי סכום הפיצוי והוצאות הדרושות לקרנית לבירור חבותה הגיעו לסכום התביעה.

המחלוקות

4.         קיימות מחלקות עובדתיות בהן אדון בהמשך. אפרט כאן בעיקר את המחלוקות המשפטיות.

5.         המחלוקת המרכזית הינה בשאלה האם הוכיחה קרנית זכות השיפוי לפי החוק ובמילים אחרות, האם הראתה קרנית כי התאונה הינה בגדר "תאונת דרכים" לפי החוק.

6.         במסגרת זו, קיימת מחלוקת בשאלה האם הזזת האופנוע, כפי שנעשתה עובר לתאונה ובעת התאונה, הינה בגדר "שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" כהגדרת החוק.

7.         מחלוקת נוספת הינה בשאלה האם הקטנוע נכלל בהגדרת "רכב מנועי" או "רכב" לפי החוק.

8.         מחלוקת נוספת הינה בשאלה האם התיר אמין לחסן את השימוש בקטנוע ומהם תנאי ה"היתר" לפי החוק.

9.         מחלוקת אחרונה הינה בשאלת היקף זכות החזרה של קרנית אל אמין [להבדיל מהזכות כלפי חסן], מחלוקת שעלתה על קצה המזלג בתום הסיכומים.

ממצאים שבעובדה

10.       במהלך ישיבת ההוכחות העידו ונחקרו על תצהיריהם עדת התובעת, גב' אבו קאעוד, והנתבע מטעם עצמו. עדת התובעת צירפה לתצהירה מסמכים שונים, שחלקם לא התרתי להגיש כמוצגים בהיעדר עורכיהם. המוצגים שכן הותרו והוגשו הינם מסמכים לגבי גובה הפיצוי , שאינו במחלוקת עוד והודעות אמין במשטרה [ת/3] ובפני חוקר מטעם קרנית [ת/2].

11.       מאחר שקרנית לא העידה את הנפגע, את חסן או כל עד אחר לתאונה , אין לי אלא לקבל את גרסתו של אמין כראיה הקבילה היחידה בעניין זה. אמנם אמין לא היה עד לתאונה, אך הוא הביא את דבריהם של חסן ושל הנפגע בעניין זה, ללא הסתייגות.  העובדה שמדובר בעדות שמיעה אינן הופכת אותה לבלתי קבילה באשר אמין, בצטטו את הדברים, העיד על עצמו כי הוא מסכים לקבילותם. בכך לא קבעתי כי גרסתו של אמין אחידה, מוצקה ואמינה, כי היא מתקבלת כמקשה אחת ובכלל את משקלה על התגלויותיה השונות. ומה  אם כן עולה מהראיות שבפני?

12.       אמין קיבל לרשותו את הקטנוע וביקש מחסן לקחת אותו למוסך. הדרך הנכונה לעשות זאת, בעיני אמין, הייתה לדחוף את הקטנוע בירידה מאחר שלדבריו, מנוע הקטנוע לא פעל: "ביקשתי מאחי חסן לקחת את הקטנוע ולהגיע לאזור המוסכים וחלקי חילוף .... לקטנוע לא היה מנוע והמנוע שלו לא עבד והיה עליו לדרדר אותו או למשוך אותו בידיים" [ת/2].

13.       אמין ידע שלחסן אין רישיון נהיגה [סעיף 10 לנ/1] וכי לקטנוע אין רישוי והשימוש בו אינו מבוטח [סעיף 4 , שם]. מבחינת אמין הקטנוע היה גרוטאה  ברת ניצול למכירת חלפים [סעיף 7 ב', שם]. אמין מסר כמה גרסאות לגבי נסיבות קבלת האופנוע והזיקה הקניינית שלו אליו. בנ/1 הצהיר שקיבלו כמתנה מלקוח [סעיף 2]. בת/2 העיד כי קיבלו ללא תמורה מבעל הבית, קרי, המעביד שלו. בת/3, שורה 32, העיד כי קנה את הקטנוע. אמין גם מסר גרסאות שונות לגבי משך החזקתו בקטנוע עד לתאונה. בנ/1, סעיף 6,  הצהיר  על 3 - 4 חודשים. לעומת זאת בת/2, שורה 4, העיד על שבוע. כל אלה אינם מעלים  או מורידים, למעט תהיות בדבר אמינותו של אמין. העולה מהאמור הוא כי במועד כלשהו עובר לתאונה הפך אמין לבעלים של הקטנוע והוא זה שיכול להתיר או להימנע להתיר את השימוש בקטנוע .

14.       ביום 10.6.03, נטל חסן את הקטנוע כמצוות אמין, נהג בו, ללא הנעה והסיע עימו את הנפגע. במהלך הנסיעה [התדרדרות הקטנוע] הגיע לפתע ממול רכב סובארו שנסע נגד כיוון הנסיעה , התקרב לקטנוע ופגע ברגלו של הנפגע פגיעה ישירה וגרם לקטנוע להתהפך בצד הכביש [ת/2, שורות 13 ואילך וכן לעניין נסיעת הנפגע על הקטנוע, בסעיף 13 לנ/1].

15.       בהיעדר ביטוח ורישוי תקפים לקטנוע ולחסן, פיצתה קרנית את הנפגע על נזקיו. מעבר לנדרש אציין כי כתוצאה מהתאונה נשברה עצם ירך שמאל של הנפגע, הוא נותח, נאלץ לצעוד באמצעות קביים ובדריכה חלקית ונותרו לו צלקות גוף. מומחה רפואי אובייקטיבי, פרופ' גנאל, חיווה דעתו לפיה לנפגע נגרמה בתאונה נכות צמיתה בשיעור 5%  [נספח ג' לת/1]. קרנית שילמה לנפגע בפשרה , כולל תשלום תכוף סך של 42,500 ש"ח וכן הוציאה הוצאות לכיסוי טיפולים רפואיים לנפגע וכן הוצאות לבירור חבותה, כל אלה מגיעים לסכום התביעה [ת/1 על נספחיו]. מעבר לכל דרוש אני סבורה כי סכום הפיצוי סביר והולם בנסיבות העניין.

המצב המשפטי

16.       סעיף 1 לחוק קובע :

"תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי;