פסק-דין בתיק א 58418/00

1. התובעת ילידת 20.2.65 עותרת לחייב את הנתבעות-מבטחות-לפצותה בגין נזקי גוף שנגרמו לה כנוסעת בת.ד. מיום 4.8.98.

אין מחלוקת בארוע, בחבות ובחלות חוק הפלת"ד.

המחלוקת - בנזקים ושיעוריהם.

התובעת מורה למוסיקה, עובר לתאונה ואחריה. נשואה ואם לשלושה ילדים.

2. שני מומחים מונו ע"י ביהמ"ש לבדיקת התובעת ולמתן חוו"ד בעניינה.

האחד דר' ישראל כספי - מומחה לכירורגיה אורטופדית.

השני פרופ' מנחם שדה - מומחה לנוירולוגיה ומחלות שרירים.

המומחה האורטופדי בדק את התובעת ביום 23.10.01 והוגשה חוו"ד מיום 4.11.01 וכן תשובות הבהרה.

על פי אחרית "סיכום ומסקנות" בחוו"ד מציין המומחה האורטופדי כי הגיע למסקנה לפיה לא נותרה לתובעת "כל פגימה בתחום האורטופדי בעקבות ת.ד. מיום 4.8.98" אך התרשם "כי סבלה הסובייקטיבי  רב" ולפיכך המליץ להעניק לה נכות צמיתה בת 3% המהווה שליש מתקנה 35 (1) ב' לקובץ התקנות (המקנה 10%).

בתשובות ההבהרה מציין המומחה האורטופדי כי במסמכים רפואיים נוספים שהומצאו לו "אין עדות לממצאים אוביקטיבים אלא תלונות סוביקטיביות... ", לכן אינו רואה מקום לשנות מסקנת חוו"ד ולאור תלונותיה של התובעת על כאבי ראש וגו' המליץ למנות מומחה בתחום הנוירולוגי (וכזה אכן מונה).

הצדדים ויתרו על חקירת המומחה האורטופדי.

המומחה הנוירולוגי בדק את התובעת ב-2.2.04 , הוגשה חוו"ד מיום 27.6.04 על פיה נמצא שהתובעת נחבלה בצוארה ב"צליפת שוט" ובאחריתה מציין המומחה כי הוא מעריך שתלונות התובעת על כאבי ראש אמינות הן, נתמכות ומגובות בתיעוד הרפואי שהומצא לו כמפורט.  המומחה מציין שהוא ער לעברה בענין זה לעת שרותה הצבאי ואף שהורד לה פרופיל עקב כך. כן הוא מציין שמעיון בתיקה הרפואי בקופ"ח טרם התאונה נראה שלא היו לה התקפי מיגרנה או כאבי ראש משמעותיים, בעבר. המומחה העריך נכותה הנוירולוגית הקבועה ב-5% לפי סעיף 34 ב' (מותאם חלקי) מקובץ התקנות.

המומחה נחקר על חוו"ד ומעיקרי עדותו עולה שלאור נתונים ביחס לעברה הרפואי (כאבי ראש ומיגרנות) בתיעוד נוסף שהוצג לו בדיון לרבות נתונים מפי התובעת בעדותה, סבור הוא כי תלונותיה ומצבה משקפים החמרה של מצב קודם (פרוט. 4,5) תכיפות כאבי הראש ומאפייניהם לאחר התאונה שונים מאלה שלפניה, הוא מסכים שיש אפשרות שנכותה מופחתת מזו שקבע בחצי אחוז, הנכות שהוערכה על ידו הינה בעיקרה על בסיס סובייקטיבי ומטעם זה נעשתה התאמה סעיף בתקנות שכותרתו פסיכיאטרי (פרוט. 5). לדבריו כלל הנסיבות והתיעוד חיזק את מהימנותה חרף אי דיווח על מלוא הנתונים הרפואיים בעברה (מיגרנות וסינוסיטיס).

המומחה מציין שבכאבי הראש כמתואר יש משום אפשרות להפרעה בתפקוד בעבודתה והדבר תלוי בעוצמת הכאבים (פרוט. 7). עוד הוא מוסיף כי תפקודה בעבר על רקע מצבה הרפואי דאז, אינו גורע מהשלכות תפקודיות שישנן בשל פגיעתה בתאונה ובקשר עם כאבי הראש, שהינם בגדר החמרה ושאפיונם של כאבי הראש, הנובעים מחבלת צואר, שונים מכאבי ראש הנובעים ממיגרנה. (פרוט. 8)

3. עיקרי ראיות התובעת היו עדותה ותיק מוצגים ועיקרי ראיות הנתבעת היו תצהירי ע.ר. של שניים מחוקריה, תיק מוצגים, תע"צ מל"ל ומסמכים נוספים - בהסכמת ב"כ התובעת (פרוט. 1.5.06 ו-18.56.06).

הנתבעים הגישו בקשה לזימון עדים נוספים (במסירה אישית) ולא עמדו על העדתם.

(ראה גם הצהרת ב"כ הנתבעות בפרוט. 7 מ-11.4.06 ופרוט. 2-3 מ-1.5.06 וכן הצהרת "אלו עדינו" פרוט' 10 מיום 18.6.06).

4. עיקרי טענות הצדדים בסיכומיהם:

א.         התובעת - התובעת עותרת לקביעת נכות משקללת של 7.85% ול "נכות תפקודית" בשיעור 10%. לטענתה, בין היתר, יש להותיר את הערכות המומחים בחוו"ד על כנן, לקבוע כי סבלה של התובעת, תוצאת פגיעותיה ומגבלותיה עקב כך, רבים ונרחבים הם, אלה ישפיעו לרעה ויגרעו מיכולת תפקודה התעסוקתי ביחס לעבר ואלמלא התאונה וכן כי "הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח מקצועה של התובעת כמורה פרטית לפסנתר ואורגן, המצריכה ריכוז וישיבה ממושכים, וכן מצריכה שימוש בידיים". עוד מצוין  כי "...התובעת בת 41 כיום, וכעצמאית בתחום הוראת הנגינה, על כב' ביהמ"ש לקבוע כי לפניה עוד 29 שנות עבודה לפחות..."