פסק-דין בתיק א 58281/05

א.         מהות התביעה ועיקר טענות בעלי הדין

בפני תביעה לתשלום יתרת דמי שכירות ותשלומים נלווים.

1.         התובעת הינה הבעלים של שטח מקורה בן 637 ממ"ר באזור התעשיה בנתניה (להלן: "הנכס").

2.         הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") הינה חברה העוסקת ביבוא ושיווק של רהיטים.

            הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע") הינו מנהל ובעל מניות בנתבעת.

3.         לגירסת התובעת ביום 5.11.03 התקשרו עימה הנתבעים בהסכם שכירות לגבי יחידה בת 172 ממ"ר בנכס (להלן: "המושכר").

4.         התובעת טוענת כי הותנה בין הצדדים שתקופת השכירות תחל בחודש ינואר 2004 ותימשך שנה אחת לפחות וכי דמי השכירות יעמדו ע"ס 27 דולר למ"ר ובסה"כ 4,644 דולר לחודש, עוד הוסכם, כך התובעת, כי בנוסף לדמי השכירות ישלמו הנתבעים דמי ניהול ועד בית, תשלומי צריכת חשמל, שרותי מוקד וביטוח ביחס לנכס וכן השקעות חד-פעמיות שהשקיעה התובעת במושכר (להלן: "תשלומי השכירות").

5.         ביום 5.11.03 נחתם בין התובעים מזה והנתבעת מזה, זיכרון דברים (להלן: "זיכרון הדברים") ולגרסת התובעת, מו"מ שניהלו בעלי הדין לחתימת הסכם שכירות לא השתכלל.

6.         התובעת מוסיפה וטוענת כי סוכם בין מנהלה מזה ובין הנתבע כי הנתבעת תכנס למושכר ללא שייחתם הסכם שכירות וכי השוכרים יהיו הנתבעת והנתבע יחד ולחוד עד לחתימת הסכם שכירות והמצאת בטחונות מספקים.

7.         התובעת טוענת כי הנתבע הפעיל את עסקי הנתבעת במושכר מאז פברואר 2004 ועד להסתלקותם של הנתבעים מן המושכר ופינויו בסוף חודש דצמבר 2004.

            לגרסת התובעת הסכימה זו לפינוי המוקדם של המושכר בעקבות כישלונם העסקי של הנתבעים ולאחר שהתובעת היתה נכונה להסתפק בתשלום עבור 11 חודשי שכירות ובלבד שישולמו תוך מספר שבועות אלא שהנתבעים לא שילמו את הסכומים המתחייבים.

8.         התובעת טוענת כי תשלומי השכירות שעל הנתבעים היה לשלם מסתכמים לסך של 341,326 ש"ח, כי הנתבעים שילמו ע"ח החוב סך 96,170 ש"ח, וכי לאחר קיזוז סכום בסך 17,737 ש"ח שהתובעת חייבת לנתבעת בגין סחורה שסופקה, עומדת יתרת חובם של הנתבעים ע"ס 227,779 ש"ח.

9.         בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים, הכחישו אלו את טענות התובעת וכפרו בזכות התובעת לגבות מהם סכום כלשהו.

            הנתבע טען לחוסר יריבות נגדו שכן פעולותיו נעשו בשם ובעבור הנתבעת וכי לא נתן לתובעת כל התחייבות אישית.

10.        הנתבעת טענה כי הוסכם בינה ובין מנהל התובעת על מציאת שוכר חלופי החל מחודש יולי 2004 וכי הנתבעת החזיקה במושכר עד לסוף חודש יוני 2004.

11.        הנתבעת טוענת כי התובעת הסכימה שהנתבעת תהיה רשאית להחזיר את החזקה במושכר לתובעת בכל עת.

            הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובעת הוליכה אותה שולל באשר לאטרקטיביות של המושכר וכי בהסתמך על כך השקיעה הנתבעת במושכר סך של כ-.100,000 ש"ח שנותרו לשימוש התובעת. הנתבעת טענה לזכותה לקזז סכום זה כנגד יתרת תשלומי השכירות ככל שיוכח כי התובעת זכאית להם.

12.        הנתבעת הכחישה כי הפרה את זיכרון הדברים גם בכל הנטען לאי תשלום תשלומי השכירות.

            התובעת הגישה כתב תשובה בגדרו חזרה על טענתה כי הוסכם שהנתבעים יחד ולחוד יהיו השוכרים וכי ביקשה לקבל ערבות בנקאית פיננסית להבטחת חיובי השוכר וכן שטרי חוב בערבותם של שני ערבים טובים.