פסק-דין בתיק א 58255/05

בפני תביעה לתשלום סך של 100,000 ש"ח עקב נזקים מאבחון שגוי ומגמתי.

כל אחד מהצדדים הגיש את כתבי טענותיו.

ההוכחות נשמעו פרונטלית, בהסכמת הצדדים ביום 25.09.06.

לאחר מכן הגיש כל צד את סיכומיו.

בין לבין, נעשו ניסיונות פשרה  וגישור בין הצדדים. למרבה הצער,  ניסיונות הפשרה העלו חרס ולפיכך יש להכריע בדין עפ"י כתבי הטענות ומחומר הראיות, כפי שהובאו ע"י הצדדים.

עמדת התובע

ביום 28.11.05, התובע הגיש תביעה לתשלום סך של 100,000 ש"ח כנגד הנתבעים. לטענתו, הסכום הועמד על הסך הנתבע, מטעמי אגרה.

התובע יליד 13.12.1969. לטענתו, עת היה בן כשבע עשרה וחצי, בשלהי שנת 1987, פנה אליו סבו ואמר כי הוא מעוניין לתבוע את הביטוח הלאומי בתביעה להכרה בתובע כנכה נכות נפשית. זאת,  על מנת לסדר לו "פרנסה לכל החיים".

לטענת התובע, הנתבע 1, שהינו רופא שעבד אצל הנתבעת 2, קשר קשר עם סבו, וכתב חוות דעת שגויה, מבלי לפגוש אותו כלל, חוות דעת שהטתה את שיקוליו של הנתבע 3.

לטענת התובע, ביום 28.02.85 הנתבע 1 אישר בתעודה רפואית, כי התובע סובל מילדותו מ-

1.      דיס פונקציה מוחית;

2.      הפרעות קשות בהתנהגות עם גוון פסיכוטי ;

3.      תסמונת מוחית אורגנית ;

המצב הוא כרוני; הנכות היא לצמיתות ;

התובע טוען, כי הוכר כנכה נפשי בדרגת 100% ב שנת 1988.   

מדבריו בדיון מ יום 06.06.06 עולה, כי הסב ליווה אותו לדיוני הוועדות וכספי הקצבה הועברו לחשבונו של התובע.

לטענתו, ב שנת 1992 הוא ביקש לבטל את קביעת הנכות.

התובע טוען כי נגרם לו עוול.

לטענתו, עקב ההבחנה בו כנכה, לא גויס לצבא.

כמו כן, לטענתו, הוא נדרש לעבור בחינות וראיונות לצורך הוצאת רשיון נהיגה, היה סגור בביתו במשך כארבע שנים, לא היו לו חברים והוא אף לא נשלח לקורסים מטעם לשכת העבודה.

התובע טוען, כי הקביעה בדבר נכותו מנוגדת למצב בפועל, ולראיה, הוא עבד ברשת שופרסל בין התאריכים 04.08.96 ועד 31.08.00.

כמו כן, התובע עבד בחנות של סבו. התובע צירף אישור מיום 17.11.91, כי עבד אצלו במשך שנה בגיל 15.

לתובע טענות נוספות נגד הנתבע 3, לפיהן, הנתבע 3 טרם התייחס לתביעתו בגין הפסד ימי עבודה לאחר ניתוח טחורים ביום 16.10.02.

עמדת הנתבעים 1-2

הנתבעים 1-2 (להלן:" הנתבעים") טענו כי יש לסלק את התובענה על הסף, מחמת התיישנות. כמו כן, הנתבע 2 טען כי אינו אישיות משפטית הניתנת להיתבע.