פסק-דין בתיק א 58189/05

א.      מהות התובענה ועיקר טענות בעלי הדין

בפני תביעה שעניינה ביחסי שכירות.

1.         ביום 28.05.04 התקשרו התובעת כשוכרת מזה והנתבעת 1 (להלן: " הנתבעת") מזה כמשכירה בחוזה שכירות (להלן: " החוזה") לגבי דירה ברח' פיארברג 13, בתל-אביב (להלן: " הדירה").

לגירסת התובעת, היא ניהלה את המו"מ לכריתת החוזה טלפונית עם הנתבע מס' 1 (להלן: " הנתבע").

על פי החוזה נקבעה תקופת השכירות עד ליום 14.02.05.

לגרסת התובעת הסתירו ממנה הנתבעים, מידע מהותי באשר למצבה הפיזי הרעוע של הדירה כמו גם באשר להצטברות חובות בגין תשלומי ארנונה ומים.

2.         התובעת טוענת כי במהלך מגוריה בדירה נחשפה לאירועים של הצפות וניתוקי מים חוזרים ונשנים ולטענתה פרעה את חוב המים וחובות ארנונה שחלו על דיירים אחרים בבנין.

התובעת מוסיפה וטוענת כי העדיפה להישאר בדירה חרף מצבה הרעוע ולהימנע מן הטירחה הכרוכה במעבר לדירה אחרת; בנתון לכך טוענת התובעת, כי סיכמה בתחילת חודש פברואר 2005 עם הנתבעים להאריך את תקופת השכירות.

3.         לטענת התובעת היא דרשה מן הנתבעים, כי אלו יסדירו את מלוא החובות החלים על הבניין וכן ישפו אותה בגין הוצאותיה קודם שתפקיד את דמי השכירות בעבור תקופת השכירות הנוספת, אך הנתבעים דרשו ממנה לפנות את הדירה לאלתר ומשלא עשתה כך, נקטו נגדה הליכי  גבייה של שטר חוב.

התובעת טוענת, כי מחמת התנהגותם נעדרת תום הלב של הנתבעים ו/או רשלנותם שבאה לידי ביטוי גם בביטול חוזה השכירות שלא כדין, נגרמו לה הפסדים והוצאות שונות בעין בסכום של כעשרים אלף ש"ח כמפורט בכתב התביעה.

4.         בנפרד ובמובחן טוענת התובעת, כי היא זכאית לתשלום פיצויים בגין מה שהגדירה כהפרת חוזה ו/או ביטולו שלא כדין ו/או הפרת תום לב ו/או בגין עוגמת נפש בסכום של 30,000 ש"ח.

התובעת העמידה את תביעתה ע"ס של 50,233 ש"ח.

5.         בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים הכחישו אלו את מרבית טענות התובעת וכפרו  בזכותה לגבות מהם סכומים כלשהם.

6.         הנתבע טען, כי מלכתחילה לא היה מקום לצרפו כנתבע ואין להטיל עליו אחריות, שכן הדירה הינה בבעלות הנתבעת.

אשר לחוזה השכירות נטען, כי הוא נערך למשך כ-8 חודשים ולא סוכם על הארכתו לתקופה נוספת כלשהיא.

התובעת ידעה על מצב הבניין והדירה כמו גם על העובדה שצריכת המים מתחלקת בין כל הדיירים באופן שדייר אחד ממונה על גביית תשלומי השכר.

הנתבעים כפרו בטענת התובעת כאילו נדרשה לשלם חובות ארנונה.

7.         להלן טוענים הנתבעים, כי התובעת ניהלה מו"מ עם הנתבע להארכת חוזה השכירות אלא שמו"מ זה לא הבשיל לכדי חוזה מחייב, שכן התובעת הציעה דמי שכירות נמוכים מאלו ששילמה קודם.

הנתבעים מיחסים לתובעת חוסר תום לב בהגשת התביעה.