פסק-דין בתיק א 58115/01

מבוא

1.         עניין לנו בתביעה לנזקי גוף שנגרמו לתובעת בעת ביקור בביתם של הנתבעים 1 ו- 2 ואשר הנתבעת 3 ביטחה אותו.

ואלה העובדות הצריכות לעניין:

2.         ביום 14.9.94 הגיעה התובעת ביחד עם בעלה ובתה בת החודש לביתו של אחיה, הוא הנתבע 1. מדובר היה בערב יום כיפור.

התובעת נכנסה לבית אחיה דרך הכניסה הראשית, ועברה דרך הסלון אל המרפסת שמאחורי הבית. כעבור זמן מה משבקשה לעזוב את הבית, החלה לצאת דרך השביל שמוביל מהמרפסת אל שער הכניסה לחצר הבית.

3.         התובעת החלה לצאת כאשר היא הולכת עם גבה לכיוון היציאה, עגלת בתה לפניה ובעלה לאחר העגלה תוך שהם מרימים את העגלה. בעודה עושה צעדים ראשונים על השביל, נפלה מן השביל לתוך הדשא ושברה את קרסולה. התובעת סימנה את מקום נפילתה על גבי התמונה ת/13.

4.         באותו מועד היה השביל היוצא מפתח המרפסת יצוק בטון באופן שמיד לאחר מספר סנטימטרים הוא נקטע בחלקו ורק החלק הקרוב לקיר הבניין ממשיך להוביל לכיוון היציאה. ככל שניתן היה להתרשם מן התמונות שהוגשו, רוחבו של השביל באותו מועד היה כמחצית מרוחב פתח היציאה מן המרפסת.

על פי חוות דעת מהנדסי הבטיחות שהגישו הצדדים עולה כי רוחב פתח היציאה מן המרפסת עומד על 120 עד 160 ס"מ בקירוב. שני המומחים העריכו כי רוחב השביל במועד האירוע עמד על 65 עד 70 ס"מ. גובה פני השביל מן הקרקע היה כ - 37 ס"מ.

5.         האירוע התרחש בלילה. התאורה שהייתה במקום הינה מנורת פלורסנט שתלויה מעל פתח היציאה מהסלון למרפסת ולא בצד הפונה לשביל. לא הובהר בוודאות מה היא עוצמת האור שנמצאה על פני השביל בעת האירוע.

6.         התובעת הגישה תביעתה ביום 24.5.01 היינו בחלוף כ - 6.5 שנים ממועד האירוע.

7.         בתווך הזמנים שממועד האירוע ועד הגשת התביעה שיפצו הנתבעים את השביל באופן שהוא הורחב לכל רוחב פתח היציאה מן המרפסת ורוצף בגרנוליט. הנתבעים אף הוסיפו מדרגה בצידו של השביל הפונה לדשא בסמוך ליציאה מן המרפסת.

טענות הצדדים

8.         התובעת טוענת כי הנתבעים התרשלו והפרו חובות חקוקות בכך שבין היתר בנו שביל שמהווה מכשול, לא דאגו לסמנו, לא דאגו לתאורה מתאימה, לא דאגו להסיר צמחיה שהסתירה את המדרגה ולא הזהירו את התובעת מפניה.

התובעת תומכת תביעתה בחוות הדעת של המהנדסת ורדית ביקלס.

9.         הנתבעים טוענים כי לא היה כל מפגע בשביל וכי האירוע התרחש רק בשל רשלנותה של התובעת שהלכה כשפניה אינם לכיוון הליכתה אלא היא מהלכת אחור. עוד הם טוענים כי במקום הייתה תאורה מספקת וכי התובעת היא זו שבחרה ללכת מאותו שביל חיצוני הגם שהיה באפשרותה לצאת מאותה הדרך ממנה באה היינו דרך הסלון. מכאן שאין עליהם כל אחריות.

הנתבעים תומכים טענותיהם בחוות דעתו של מהנדס גיל.

דיון בשאלת האחריות

10.        הצדדים הרבו מילים אודות חוות  הדעת של המומחים ולא ראיתי כי יש בהן כדי לסייע בתיק זה שבפני, זולת המדידות הספורות שביצעו על השביל. די לי בתמונות שהוגשו ובעדויות כדי לקבוע שהמקום לא היה בטיחותי בעת האירוע. מתוך התמונות עולה כי מיד עם היציאה מן המרפסת ישנו קטע מרוצף בטון לכל רוחב הפתח אלא שקטע זה מסתיים לו פתאום כעבור כ - 40 ס"מ להערכתי בחלק הקרוב לדשא ונותר רק חציו של השביל. אותו קטע שמסתיים אינו מסתיים במדרגה אלא כל גובהו, כפי שמדד המומחה מטעם הנתבעים, 37 ס"מ מהווה מדרגה אחת היורדת עד הקרקע שעליה דשא ולא ניתן לאמוד בוודאות את עומקה.

העובדה שחלקו של השביל ממשיך להפרס ואילו חלקו נקטע באופן חד מהווה מכשול בפני ההולך בו. זאת במיוחד כאשר חלקו של אותו קטע מהווה מדרגה גבוהה מהרגיל כפי שעולה מחוות דעת המומחים.

11.        חיזוק למסקנתי כי השביל לא היה בטוח אני מוצאת בעובדה כי הנתבעים עצמם ראו לשפץ אותו על דרך הרחבתו לכל רוחב פתח היציאה מן המרפסת ואף הוסיפו מדרגה בצידו למען יקל לרדת ממנו אל הדשא. ראה התמונות של השביל לפני השיפוץ - ת/13    ת/14 ו - נ/8 ולמולם את התמונות שצילמו המומחים בעת ביקורם במקום לאחר השיפוץ.

כשם שהמרפסת הוקפה גדר כך גם אותו חלק של שביל שהינו כמעט בגובה המרפסת היה צריך להיות תחום כדי שלא יהווה סכנה לנפילה.

הצדדים חלוקים בשאלה אם התובעת הונחתה ע"י הנתבעת 2 לצאת דרך השביל או שבחרה דרך יציאה זו בעצמה. לדידי אין לכך רלוונטיות שכן אם בפתח היציאה מן המרפסת אל השביל עצמו ישנו מפגע היה על הנתבעים למנוע מהתובעת ללכת שם. דבר זה לא נטען על ידם ומכל מקום לא הוכח.