פסק-דין בתיק א 57848/06

מבוא וטענות הצדדים

1.       לפניי תובענה שטרית בסך 25,464 ש"ח, בעקבות חילולם של 3 שיקים שקיבלה התובעת מאת מי מאנשי הנתבעת.

2.       הנתבעת טוענת כי סמכות החתימה על שיקים המשוכים מחשבונה של הנתבעת נתונה רק לשני מנהליה; מר מישל סדגאסי ('מישל'), שנתן תצהיר מטעמה, ומר עופר שבת (עופר); בצירוף חותמת הנתבעת. בפועל, השיקים הנדונים נחתמו בידי עופר, בעוד החתימה השנייה, הנחזית להיות חתימתו של מישל, זויפה. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי גם התיעוד בדבר עסקות היסוד שבגינן נמסרו השיקים הנדונים מורה כי מדובר בעסקות פרטיות של עופר וחברות בשליטתו, ולא בעסקות של הנתבעת. לפיכך לא סביר ששיקים אלה ייחתמו על ידי מישל ויימשכו על ידי הנתבעת, שהיא חברה יחידה בשליטתם המשותפת של מישל ושל עופר, הנבדלת באופן מוקפד מעסקיהם הפרטיים של מישל ושל עופר, לרבות חברות אחרות שבשליטת כל אחד מהם בנפרד.

3.       התובעת טוענת כי השיקים נחזו להימשך על ידי הנתבעת, לאחר שנחתמו על ידי מנהליה כנדרש, וכי התובעת נתנה לנתבעת תמורה מלאה בגינם. לפיכך על הנתבעת לפרעם.

דיון והכרעה

4.       מדובר בתובענה שטרית, שבסיסה בכתב התביעה המגולם בבקשה לביצוע השיקים. עילת התביעה, כאמור בבקשה לביצוע, היא כי התובעת אוחזת בשיקים בחתימת הנתבעת, והשיקים חוללו. לא הוגש כתב תביעה מתוקן המכיל עילות נוספות.

5.       בתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת נאמר שהשיקים נמסרו על ידי פקידת הנתבעת, עדנה. משהשיקים חוללו, פנתה התובעת לנתבעת אך לא נענתה. עוד נאמר בתצהיר כי הנתבעת קיבלה תמורה בעד השיקים, בשירותי בנייה; אך לא בוססה בו זיקתה של הנתבעת דווקא לפרויקטים הנדונים.

6.       בישיבה המקדמית מיום 22.2.07 התנגד ב"כ הנתבעת במפורש לכל הרחבת חזית, לרבות טענות בדבר הרשאה, השתק והסתמכות. ב"כ התובעת לא הסתייג מן הדברים, ולא ביקש לתקן את כתבי הטענות, להרחיב את החזית, או לטעון שהטענות הנזכרות אינן בגדר הרחבת חזית. באותה ישיבה הסכימו הצדדים כי לא יקוימו חקירות עדים, וכי פסק הדין יינתן על יסוד החומר שבתיק, לאחר שיוגשו סיכומים.

7.       בסיכומיה טענה התובעת את כל הטענות שב"כ הנתבעת הקדים והתנגד להעלאתן; זאת מבלי לנמק מדוע טענות אלה ראויות להישמע חרף ההתנגדות, או בכלל לבקש להעלותן במתכונת דיונית כלשהי.

8.       צודקת הנתבעת כי נטל הראיה בטענת זיוף הוא על התובעת. התובעת לא הוכיחה בשום צורה את אמיתות החתימה. התובעת גם לא התמודדה כלל גם עם הטענה כי ייחוס החתימה למישל אינו מתיישב עם מהות הפרויקטים, שהיו פרויקטים של עופר וחברות בשליטתו - כמשתקף בתיעוד שצירפה התובעת עצמה.

9.       נכון שהנתבעת לא המציאה תיעוד בדבר סמכויות החתימה בה. אולם, עצם הופעתן של שתי חתימות בשיקים, כמו גם ההסבר שנתנה הנתבעת, שלא נסתר, בדבר מבנה השליטה בנתבעת - מהווים הוריה ראייתית, ברמה שמעבר למאזן ההסתברות, כי אכן נדרשו שתי חתימות של מנהלי הנתבעת כדי למשוך שיקים מחשבונה.

10.   מאחר שהנטל להתמודד עם טענת הזיוף היה על התובעת, היא הייתה יכולה לנסות לעשות כן על ידי ניסיון להוכיח טענה שלפיה אין היגיון בטענת הזיוף, משום שזיוף חתימה שנייה כלל לא נדרש, באשר די היה בחתימתו היחידה של עופר. לצורך כך יכולה הייתה התובעת לפנות לנתבעת בבקשה לגילוי מסמכים ספציפי, כדי לבחון את החלטות הנתבעת בדבר סמכויות החתימה בה. כזאת לא נעשה.

11.   לפיכך יש לקבוע כי לא נסתרה גרסת הנתבעת בדבר סמכויות החתימה בה, והיא אף אוששה על ידי ההוריות הנזכרות, כמו גם על ידי מחדלה הנזכר של התובעת, בשים לב לנטל המוטל עליה. בנסיבות אלה איני רואה לנכון לזקוף לחובת הנתבעת, במישור הראייתי, את מחדלה שלה מלהמציא תיעוד של החלטותיה בדבר סמכויות החתימה; אף כי הדבר יובא בחשבון לעניין ההוצאות.

12.   לאור האמור עליי לקבוע כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את אמיתות חתימתו של מישל על השיק. משהנתבעת הוכיחה, מעבר למאזן ההסתברות כאמור, כי חתימתו של מישל נדרשה לצורך משיכת שיקים על ידי הנתבעת - יש לקבוע כי התובעת לא הוכיחה את עילת התביעה היחידה שלה; לאמור: כי היא אוחזת בשיקים שמשכה הנתבעת ואשר חתומים על ידי הנתבעת, במובן התאגידי הנכון של דבר זה [חוק החברות, סעיף 56].

13.   בעניין האחרון אעיר כי סעיף 92(ב) בפקודת השטרות, המורה לכאורה כי די בחותמת החברה על גבי השיק כדי לחייב את החברה - פורש כהוראה שיורית, הנדחית מפני הסדר ספציפי של החברה בדבר סמכויות החתימה בה [שלום לרנר, דיני שטרות, מהדורה שניה 2007, עמ' 250].

14.   יתכן כי יש טעם בטענת התובעת כי יש לראות את השיקים הנדונים כמי שנמשכו על ידי הנתבעת, אם לא ב'הרשאה פנימית' - כי אז ב'הרשאה חיצונית/נחזית'; שהרי נמסרו לתובעת על ידי פקידת הנתבעת במהלך הרגיל של עסקי הנתבעת ובמשרדיה [בכך הארכתי ב-ת.א. (שלום ת"א) 26905/05 קזימירסקי נ' כרמי צבי אחים סגל בע"מ, מיום 11.6.06]. אולם, טענה זו בדבר קיומה של הרשאה בכלל, והרשאה חיצונית/נחזית המיוסדת על מניעות והסתמכות בפרט, חורגת מן החזית שנפתחה בתובענה זו, ואשר "חושקה" בהתנגדותו של ב"כ הנתבעת להרחבתה, שלא נהדפה על ידי התובעת.

15.   מאותו טעם לא אוכל לקבל את טענת התובעת, שלכאורה יש בה טעם, בדבר המניעות של הנתבעת מלהתכחש לשיקים הנדונים - לאחר שלא התריעה בהקדם האפשרי על אי-תקינותם, באופן קונקרטי, במקביל למתן הוראת הביטול בבנק, ובעת שהתובעת הייתה יכולה עדיין להקטין את נזקיה.

16.   לא ניתן כעת, לאחר שהנתבעת הסתמכה על גבולות החזית המקורית בהסכמתה לוותר על חקירת עדים, להתיר הרחבת החזית (שכלל לא התבקשה!) ולהשתית את פסק הדין על טענות אלה.

17.   למעלה מן הצורך, ובהתייחס לאמור לעיל בפסקה ‏14, אעיר כי יתכן גם שמשהשיקים הנדונים, המשוכים על הנתבעת, נמסרו לתובעת על ידי עופר, עבור עבודות בפרויקטים שלו ולא של הנתבעת - היה עליה לדרוש בדבר; ומשלא עשתה כן - נשללו ממנה תום הלב והסבירות שבהם מותנית 'הרשאה חיצונית/נחזית'.