פסק-דין בתיק א 57566/05

בפני תביעה לתשלום נזקים על סך 14,358 ש"ח אשר נגרמו עקב תאונת דרכים שהתרחשה ביום 26.11.98. כתב התביעה בגין נזקים אלה הוגש לביהמ"ש ב-24.11.05. קרי יומיים לפני סיומה של תקופת ההתיישנות.

אליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") הייתה במועד הרלוונטי להתרחשות התאונה המבטחת של "גוונים טלוויזיה בכבלים" ובכלל זה גם כנגד נזקים העלולים להיגרם ברכב מסוגי מיצובישי מ. ר 20-621-73 (להלן: "רכב התובע").

מר דב בלצר, נתבע מס' 1 (להלן: "נתבע מס' 1" או "הנהג הפוגע") נהג ברכב מיצובישי מ. ר         02-561-62 (להלן:"רכב הנתבע"). נתבעת מס' 2 "דפוס דור פלוס שיווק" (להלן: "נתבעת מס' 2" או "המעסיקה") הייתה הבעלים של הרכב הפוגע ומעסיקתו של נתבע מס' 1.

בפתח הדיון אשר נערך לפני מסר ב"כ התובעת, כי נתבעת 2 איננה פעילה עוד ולפיכך ביקש למחוק את התביעה כנגדה. קיבלתי בקשה זו.

בנוסף מסר ב"כ התובעת, כי לנתבעים נשלחו מספר כתבי התראה ורק בשנת 2005 "קיבלנו תשובות שאין כיסוי ביטוחי". ( עמ' 1 לפרוטוקול).

התובעת טוענת, כי רכב התובע נסע בשיירת רכבים ברח' עקיבא ברעננה ורכב הנתבע הגיח מאחור, פגע ברכב התובע וגרם לו לנזק האמור. הנתבע מאשר אומנם כי פגע ברכב הנפגע (סייפא לעמ' 1 לפרוטוקול) אולם לטענתו התאונה התרחשה לאחר שרכב התובע "חתך" אותו. לדבריו "הוא נסע במקביל אלי....עקף וחתך ואז פגעתי בו". (עמ' 3 בפרוטוקול).  בנוסף טען הנתבע  בכתב הגנתו, כי הרכב בו נהג היה שייך לבית הדפוס בו עבד, הוא פעל כשלוח של בית הדפוס ואין סיבה, כי האחריות של נתבע מס' 2 תעבור אליו, וכי "פוליסת הרכב והרכב עצמו היו בבעלות בית הדפוס ולא בבעלותי". בעדותו לפני (ריישא לעמ' 2 לפרוטוקול) הוא מוסיף ומציין כי "בזמן שעבדתי בחברה הגשתי את כל הניירת לחברה...לא ידעתי אם יש פוליסה או לא".

התביעה הוגשה כאמור שבע שנים פחות יומיים ממועד התרחשות התאונה ולפיכך לא חלפה תקופה ההתיישנות. (סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958).

ב"כ התובעת מסר אומנם בדיון שנערך לפני, כי לנתבעים נשלחו בהקשר לתאונה הנדונה מספר כתבי התראה אולם העתקים ממכתבים אלה לא הוצגו לפני.

לטעמי דינה של תביעה זו להידחות מטעמי שיהוי.

הנשיא ברק  בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (פ"ד נז(5) 433) קובע , בסעיף 1 לפסק דינו, כי "כח הפניה לביהמ"ש חייב לפעול במסגרת דיני ההתיישנות ובדינים אלה יש לעשות שימוש בתום לב. נמצא, כי אם מוגשת תביעה מספר ימים ספורים לפני תום תקופת ההתיישנות עשויה התביעה להיכשל בשל שיהוי שכן הגשתה המאוחרת בנסיבות העניין אינה בתום לב". השופטת פרוקציה, באותו דיון קבעה כי סילוק תביעה בטענת שיהוי יתכן מקום שחוסר תום לבו של התובע או מצג ממשי של ויתור או מחילה מצידו על זכותו הניעו את הנתבע למעשה או מחדל אשר הביאו שינוי במצבו של הנתבע לרעה.

לא ברור לי כלל וכלל מדוע נדרשה התובעת להשתהות שבע שנים פחות יומיים עד להגשת התביעה שבנדון. עובדות המקרה פשוטות יחסית וגם אם  התובעת אכן שלחה לאורך השנים מכתבי התראה לנתבעים הרי הגשת תביעה בסופו של דבר בנסיבות העניין  הייתה צריכה להיות מוגשת בלוחות זמנים קצרים יותר ואף להתברר בלוחות זמנים קצרים יותר. לטעמי כאשר חלפו כמעט שבע שנים ממועד התרחשות התאונה, כאשר נתבעת מס' 2 שהייתה הבעלים של רכב הנתבע  ומעסיקתו של הנתבע 1 כבר חדלה מלהתקיים המשך התביעה כנגד נתבע מס' 1 בלבד נגועה בחוסר תום לב. זאת ועוד, פרק הזמן הארוך שחלף וחדלות קיומה של נתבעת מס' 2 הביאו לשינוי לרעה במצבו של נתבע מס' 1. כך שאם ימצא חייב הרי נוכח ההשתהות בהגשת התובענה לא יוכל לתבוע את מעסיקתו למועד התרחשות התאונה ולחייב אותה לשאת גם באחריותה בהקשר זה.

סיכום

אני דוחה את התביעה מחמת שיהוי.

נתבע מס' 1 ייצג את עצמו בדיון זה. אני מחייב את התובעת לשלם לו הוצאות בסך 500 ש"ח.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום ב' בתמוז, תשס"ו (28 ביוני 2006) בהעדר הצדדים.                                                                                

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: