פסק-דין בתיק א 57272/06

בפני תביעה כספית בסך 27,933 ש"ח אשר הוגשה ע"י התובע, עו"ד במקצועו כנגד הנתבעת לתשלום שכר טרחתו.

טענות התובע

בין הצדדים נחתם הסכם שכ"ט ביום 11.9.97 לפיו התחייבה הנתבעת לשלם לו, בגין טיפולו בתיק הגירושין, שכ"ט גלובלי בסך 5,000 דולר בצירוף מע"מ ובנוסף, 250 דולר בצירוף מע"מ לכל דיון, לא כולל ערעורים והוצל"פ. (להלן: " ההסכם").

בהסכם נקבע כי "התשלום יבוצע לאחר קבלת פסק דין ו/או הסכם בין בני הזוג לעניין פירוק השיתוף". פסק הדין לגירושי הנתבעת בבית הדין הרבני בת"א ניתן ביום 6.11.00.

בנוסף להליך הגירושין, ייצג התובע את הנתבעת בדיונים שונים בערכאות שונות. ייצוג זה לא נכלל בהסכם שכר הטרחה ולא נחתם הסכם שכ"ט אחר, לגבי ייצוג נוסף זה, בשל יחסי הידידות בין הצדדים.

לגרסת התובע, ניתנו כ-8 פסקי דין בערכאות השונות בעניין פירוק השיתוף, וגירושי בני הזוג והתובע פעל עבורה רבות, כאשר ניתן פסק דין סופי בעניין פירוק השיתוף, ע"י בית המשפט העליון ביום 6.10.05 ונקבע שהדירה שייכת לגרושה של הנתבעת אשר התקבלה כמתנה מאביו. עם זאת, בית המשפט העליון פסק דמי שימוש ראויים לנתבעת עד למועד פסק הדין.

הנתבעת התחמקה מתשלום שכר טרחתו של התובע ולא שילמה לו על חשבון הסכום שנקבע בהסכם ע"ס 5,000 דולר. 

טענות הנתבעת

לטענת הנתבעת ההסכם אשר צורף לכתב התביעה אינו ההסכם המקורי עליו חתמה ואינו תואם את ההסברים אשר ניתנו לה בעל פה על ידי התובע, טרם ההתקשרות.

לגרסתה, סוכם בין הצדדים ששכ"ט יעמוד על סך 250 $ עבור כל דיון ובנוסף 5,000 דולר, אשר מותנים בהצלחה ויגזרו מהסכומים שיתקבלו אצל התובע עבורה בתום ההליכים.

לטענתה, התובע השתהה בהגשת תביעה זו, במשך למעלה מ-6 שנים.

הנתבעת טוענת כי לנוכח רשלנותו המקצועית של התובע הושתו עליה לא אחת, תשלום הוצאות משפטיות, בגין מחדליו כגון: הופעתו של התובע לדיון ללא התיק נשוא הדיון, הופעת מתמחה במקומו, איחור לדיונים, פתיחת הליכי משפט שלא היו להם כל סיכויים, הבטחתו שסיכויי הזכייה של הנתבעת הם בשיעור של מאה אחוז, אי עשייה מצידו לעמוד על זכויותיה בהליכים השונים, ניהול הליכים רשלניים, הפרת חובת הנאמנות וחובת הזהירות כלפיה והצגת מצג שווא.

לגרסתה, התובע גבה ממנה כספים, עבור טיפול משפטי שלא ניתן בפועל ובכל דיון גבה סכום של בין 300 ל-500 $ מבלי שנתן לה קבלות בגין תשלומים אלה.

עוד טוענת הנתבעת, כי כדי שהיא תחויב לשלם לו את הסך של 5,000$ בהתאם להסכם ואשר הותנו בהצלחת ההליכים המשפטיים בהם נקט, נהג התובע לפנות בשמה לכל ערכאה אפשרית, למרות שמפסקי הדין שניתנו בבית הדין הרבני הגדול ובבג"ץ, עולה כי סיכויי ההצלחה היו אפסיים וזאת כדי שלפחות בהליך אחד יוכל לגבות את שכר טרחתו.

הנתבעת מכחישה את טענת התובע לפעולות רבות אשר ביצע עבורה.

דיון

הצדדים חלוקים בשאלה האם הנתבעת התחייבה לתשלום את מלוא שכר הטרחה ללא התניה בהצלחת ההליכים.

לשון ההסכם: "מהות העניו והוראות הפעולה: 1. גירושין - לא כולל ערעורים ולא כולל הוצל"פ.

שכר הטרחה המוסכם הוא: 5,000$ ארצות הברית +מע"מ התשלום יבוצע לאחר קבלת פסק דין ו/או הסכם בין בני הזוג לעניין פירוק השיתוף ועבור כל ישיבה - 250$ + מע"מ"

מלשון הסכם שכר הטרחה עולה, כי זה נחתם רק לעניין גירושי הנתבעת ואינו מתייחס לפירוק השיתוף בינה לבין גרושה. דהיינו, על פי ההסכם, התובע התחייב לטפל רק בגירושי הנתבעת. עם זאת, בהמשך הסכם שכר הטרחה, מצוין, כי שכר טרחתו של התובע ישולם רק לאחר שיינתן פסק דין ו/או הסכם בעניין פירוק השיתוף.

מלשון ההסכם ומהעדויות שהובאו בפני, לא ברורה הסתירה בין הסכם שכר הטרחה, אשר נחתם לעניין גירושי הנתבעת בלבד, לבין תשלום שכר הטרחה, לאחר פירוק השיתוף בין הנתבעת לגרושה.  סתירה התומכת בגירסת הנתבעת.

התובע אישר בעדותו, כי מאז החל לייצג את הנתבעת לפני כ-13 שנה, היו ביניהם יחסי ידידות ולטענתו, כתוצאה מיחסים אלה, לא מצא לנכון לפנות אליה לתשלום שכר הטרחה, עד אשר ניתן פסק הדין הסופי בבית המשפט העליון ובו נקבע שעל גרושה לשלם לה סכום כסף.