פסק-דין בתיק א 57149/03

א.         כללי וטענות הצדדים:

1.         זוהי תביעה בגין 18 שיקים, 10 שיקים קרן בסך 124,800 ש"ח שמשוכים ע"י נתבעת 1 והוסבו ע"י הנפרעת "צינקל" לתובע. 8 שיקים בסך קרן של 58,000 ש"ח בחתימת הנתבעת 2 ובערבות אישית של הנתבע 3, שאף הם הוסבו ע"י הנפרעת "צינקל" לתובע.

הנתבעת 2 מצויה בפירוק, והחוב ממנה נדרש ע"י התובע במסגרת הוכחת חוב שבפני הכונס הרשמי.

2.         התובע טוען כי אוחז בשיקים בעד ערך, ואלו הוסבו לצרכי ניכיון וחשבון הנפרעת - "צינקל", וכי נמסרו לבנק, מעבר לתמורה הריאלית ביום הניכיון, גם בגין נכונותו לאפשר ל"צינקל" המשך משיכת יתר בחשבונה. מכוח ההסכמים שבין הבנק ל"ציניקל", לבנק זכות עיכבון וקיזוז ביחס לנכסי "ציניקל" ותמורתם לרבות השיקים נשוא הדיון.

            התובע טוען כי לא הוכחה טענת כישלון תמורה מלא בחוליה שקדמה לו בין "ציניקל" לנתבעים, לכל היותר מדובר כישלון תמורה חלקי בלתי קצוב, נטען למתן ערך לפני הכישלון הנטען.

            התובע טוען גם למעמד של אוחז כשורה בשיקים שכן קיבל אותם כנגד ערך ובתמורה, כמצוין לעיל, בתום לב וכאשר תקינים לפי מראם.

3.         הנתבעים טוענים כי התובע נטל את השיקים מחברת "ציניקל" שלא בתום

לב, ומשכך אינו אוחז בהם כשורה, ובין השאר סומכים על חוות דעת מומחה שבדק את התנהלות חשבון "ציניקל" במועדים הרלוונטיים, וקבע שנוכח התנהלות החשבון עובר לעסקות הניכיון, ובמיוחד נוכח העדר מסגרת אשראי פורמאלית לניכיונות וחריגה גבוהה בחשבון העסקי השוטף, יחד עם אי פירעון הלוואות בסכומים גבוהים, באותו מועד, אלא מיחזורן, נראה שהנפרעת בידיעת הבנק התובע, היתה במצב כלכלי קשה שהלך והתדרדר, ולמעשה התובע ידע בוודאות כי "ציניקל" על סף קריסה, ובחר לנכות את השיקים חרף זאת, ועל מנת לשפר מצבו, בידיעה ש"ציניקל" לא תוכל לכבד התחייבויותיה מול מושכי השיקים.

כן טוענים לכישלון תמורה מלא בינם לבין "ציניקל" טענת קיזוז (ביחס לנתבעת 2) וטענות לעניין הפטר הנתבע 3 מערבותו עקב הפטר לערב נוסף שאינו נתבע, ולחילופין שזכאי להגנות המוקנות לערב יחיד, על פי חוק הערבות.

ב.         דיון והכרעה:

4.         העידו בפני מטעם התובעת מנהל האשראי מר גרוס, שאף הגיש תצהיר משלים בו התייחס למקצת טענות הנתבעים, ומטעם הנתבעים הנתבע 3 בעצמו, וכן המומחה לעניין ניהול חשבון "ציניקל" מר פולק.

            בתום הדיון הובהר כי אין פער עובדתי ניכר בין הצדדים לגבי השאלה העיקרית שבמחלוקת והיא שאלת דרך התנהלות חשבון "צינקל" במועד הניכיונות ועת קיבל התובע את השיקים נשוא התביעה. המחלוקת הינה איזה משמעות יש לייחס לדרך התנהלות החשבון כאמור.

העד מטעם הבנק אישר כי אכן היתה חריגה ניכרת מן האשראי המאושר בחשבון עת בוצעו הניכיונות, וכי ברישומים אכן מ-5/10/01 ולפני מועד הניכיונות, לא חודשה ל"ציניקל" מסגרת הניכיונות.

            ואולם, טוען שבפועל אותה מסגרת שהיתה קיימת חודשה ותחת פיקוחו. כן אושר שבאפריל 2002 מוחזרו הלוואות של "ציניקל" בסכום כולל של  כ-5 מיליון ש"ח ושבנוסף יתרת החובה בחשבון השוטף לאותה עת התקרבה ל-2.5 מיליון ש"ח, שעלה בשיעור ניכר על האשראי המוקצה והמאושר.

            מנגד, טען התובע שהכל נעשה ברשות ובסמכות ומשיקולים ענייניים, שמדובר בלקוח ותיק וטוב שלבנק היה אמון רב בו, ושעד לרגע קריסת "ציניקל" בסוף מאי 2002, התנהל החשבון בצורה רגילה וסבירה, שיקים בודדים ככל שהוחזרו קודם לכן, הדבר נבע מסיבות טכניות, הבנק ידע ש"ציניקל" מקימה בליווי בנק אחר מפעל נוסף, ולמעשה נפילת "ציניקל" קרתה עקב בקשת אותו בנק לכינוס, ולא דרישת הבנק התובע כאן.

5.         לאחר ששמעתי את העדים והמומחה ועיינתי בחומר הקיים, אני סבור שאין לומר כי הבנק ביצע את עסקות הניכיון שלא בתום לב כמשמעותו בפקודת השטרות, איני רואה מקום לקבוע שלבנק היתה ידיעה ממשית וודאית במועד הניכיון ולפיה "ציניקל" עומדת בפני קריסה, וכפועל יוצא  לא תוכל לקיים התחייבויותיה כלפי מושכי השיקים שמסרה לבנק. 

אין ספק ש"ציניקל" היתה צרכן אשראי גדול ואף חרגה מן המסגרת בצורה ניכרת עובר לקריסתה, ועובר לביצוע עסקות הניכיון, במיוחד אלו מחודש מאי 2002.

            ואולם, עדיין שוכנעתי שאין זה המקרה בו יש לקבוע שצד ג', התובע, אינו בגדר מי שיקבל השיקים בתום לב, וכמשמעות מונח זה בפקודת השטרות.

            לא ראיתי שלתובע היתה ידיעה בעת הסיחור והניכיון והעמדת האשראי ל"ציניקל", כי נפל פגם בעסקה שבין "צינקל" לנתבעים, ו/או עצם עיניים ו/או הנסיבות כלעיל מחייבות מסקנה כי ידע בוודאות קרובה שקריסת "ציניקל" הינה עניין מיידי, ובאופן השולל את יסוד תום הלב לצורך אחיזה כשורה.