פסק-דין בתיק א 5710/03

1.         התובעת, ילידת 1955, נפגעה בתאונת דרכים ביום 8.11.96, שהיא תאונה בעבודה (להלן: "התאונה הראשונה"), ובתאונת דרכים (שלא בעבודה) ביום 7.6.99 (להלן: "התאונה השניה").

            הנתבעת הודתה בחבותה גבי התאונות, והמחלוקת בין בעלי הדין התמקדה בשיעור הפיצוי לו זכאית התובעת.

2.         מטעם התובעת העידה היא עצמה.

אף שהנתבעת הגישה עדות חוקר מטעמה, לרבות דו"ח חוקר, בתצהיר - ויתר בא-כוחה על מתן העדות, אחר שהתובעת נחקרה חקירה נגדית - והתצהיר הוחזר.

בעלי הדין הגישו תיקי מוצגים.

3.         המל"ל קבע את נכותה הצמיתה של התובעת כתוצאה מהתאונה הראשונה בשיעור 5%.

            ד"ר אבנטוב שמונה ע"י בית המשפט כמומחה בתחום האורטופדי (להלן:"המומחה"), מצא כי נכותה הצמיתה של התובעת  כתוצאה מהתאונה השניה היא בשיעור 2.5%, אחר שקבע כי המגבלה שנותרה בה מהווה החמרת מצב קיים.

            ב"כ בעלי הדין לא ביקשו לחקור המומחה.

            לציין כי התובעת לא אושפזה בגין איזה מהתאונות.

הנכות הרפואית

4.         ב"כ  התובעת, אף שלא ביקש לחקור המומחה, חלק על ממצאיו, בטענה כי קביעתו כי מגבלת התובעת בצווארה מהווה החמרת מצב מקורה בטעות, זאת לפי תלונות התובעת בפני הוועדה הרפואית של המל"ל, שניתנו אחר התאונה השניה והתייחסותה רק אליה ולא לתאונה הראשונה, והוא מציין אף כי מסקנת הוועדה הרפואית היתה כי אין שום קשר סיבתי בין כאבי הצוואר של התובעת לתאונה הראשונה, ועוד מתייחס הוא לצילום רנטגן של עמוד שדרה צווארי מ- 12.12.96 שלא נמצא בו ממצא חריג.

            ויודגש - טענת התובעת היא גבי מסקנת המומחה כי מצבה היום הוא החמרתו של מצב קיים (ללא קשר לתאונה הראשונה).

            עוד מציין ב"כ התובעת כי המומחה נשאל בשאלת הבהרה אם היה מפחית מנכותה הצמיתה של התובעת בשל מצב קודם, לו לא היתה לה מגבלה בעמוד שדרה צווארי בשנת 96 והשיב בשלילה - ומתוך אלה ביקש לייחס כל שיעור הנכות שקבע המומחה לתאונה מיום 7.6.99 ללא הפחתה בגין תאונה קודמת.

            הנתבעת קיבלה חוות דעת המומחה ללא הסתייגות.

5.         אחר עיון ושיקול טענות בעלי הדין, אני מוצאת לקבל ולאמץ חוות דעתו של המומחה, לאחר שלא מצאתי כי ניתן טעם מיוחד וכבד משקל שיהא בו להחסיר מממצאיו, אחר שהמומחה נשאל והשיב תשובת הבהרה, אחר שלא נתבקשה חקירתו הנגדית, וכך גם אחר עיון ושיקול עדותה של התובעת, ממנה גם ניתן להסיק כי המומחה ייחס חלק מנכותה אכן למצב קיים ולא לתאונה הראשונה, וראה בחקירתה הנגדית של התובעת (עמ' 6 שורה 4 לפרוטוקול):-

            " לשאלתך האם בשנת 98' הייתי במרכז הרפואי ברזילי בחודש אוגוסט והתלוננתי על כאבי גב שמקרינים ועשו לי בדיקה ואושפזתי במשך יומיים, אני משיבה שאני לא אושפזתי אף פעם בביה"ח... עכשיו שמסבירים לי את השאלה, אני אומרת שיכול להיות שהייתי במיון בשנת 98'".

            מכאן כי אחר התאונה הראשונה וטרם התאונה השניה אושפזה התובעת בגין תלונותיה וללא קשר לתאונה הראשונה.

            ומכל אלה, אני קובעת כי נכותה הרפואית של התובעת היא כפי חוות דעתו של המומחה, דהיינו -  בשיעור של 7.38% לצמיתות - בגין שתי התאונות.

נכות תפקודית והפסד הכושר להשתכר