פסק-דין בתיק א 56945/05

1.       רקע עובדתי

          א.      התובעת אזרחית הודו, אשר הגיעה לישראל כעובדת זרה בתחום הסיעוד ושוהה בארץ עפ"י אישור שתוקפו עד 2.8.07 (עמ' 15 לפרוטוקול שורה 19).

          ב.      הנתבע הינו בעלים של חברה העוסקת, בין היתר, בטיפול בקבלת היתרים להעסקת עובדים זרים.

          ג.       הנתבע סייע לתובעת במציאת עבודה וקבלת היתר עבור מכר שלה מהודו (סע' 14 לת/1 וסעיף 11 לנ/2).

          ד.      התובעת בקשה מהנתבע לסייע בהבאת מכר נוסף אלא שבקשה זו לא יכלה להתממש לאור סירוב משרד הפנים לאפשר כניסתו ארצה (סע' 24 לת/1 וסעיף 13 לנ/2).

          ה.      התובעת הגיעה למשרדו של הנתבע ביום 15.9.05 ואין מחלוקת כי הנתבע ניסה להוציאה בכוח ונדרשה התערבות המשטרה (סעיפים 38 - 35 - ו- 41 לת/1 וסעיפים 33 - 36 ו- 39 לנ/2).

          ו.       בעלי הדין חלוקים לגבי הגורמים לפגישה שנסתיימה באלימות, האם הגיעה התובעת למשרד ע"מ לדרוש חזרה 4,000 $ ששילמה עבור הבאת העובד שלא ניתן היה להביא ארצה או לסחוט הנתבע לשלם לה כסף שלא הגיע לה. הצדדים חלוקים גם לגבי ההתנהלות שנסתיימה בפגיעת התובעת (סע' 36 לנ/2) וממילא לגבי גובה הסכומים הנתבעים.

2.       התשלום

          א.      התובעת היתה עקבית בעדותה ולמרות ההתרגשות הרבה שניכרה עליה והלחץ החקירתי חזרה על גרסתה לפיה הנתבע סייע לה גם בעבר בהבאת מכר מהודו תמורת תשלום של 5,500 $ אלא שהפעם היה מדובר בסוג שונה של אשרה ועל כן נדרשה לשלם רק 4,000 $ (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 1-2). בשני המקרים לא קבלה קבלה אך סמכה על הנתבע, פעם ראשונה ע"ס המלצת חבר ופעם שניה לאור נסיונה הטוב עמו (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 24 - 10). מאחר וה- 4,000 $ נמסרו לה לצורך הסדרת הבאת המכר ארצה נדרשה להחזירם ועל כן המשיכה לדרוש הכסף כמפורט בתצהירה ובעדותה כשהיא מסבירה: "אמרתי לנתבע כי הכסף לא שלי. שזה הרבה כסף ואנשים כל הזמן מתקשרים אלי, ורוצים את הכסף... אמרתי לו שנתתי לו 4,000 דולר וזה הרבה כסף. וזה של חבר שלי" (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 23 - 20): "אני רוצה לחזור להודו אבל אם לא אחזיר את ה- 4,000 דולר הם לא יתנו לי מנוחה וזה יותר מדי כסף בשבילי ואני רוצה להתחתן ולא לעשות בעיות לבעלי" (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 22 - 21).

          ב.      אני נותנת אמון מלא באמיתות עדות התובעת ומסתייגת מעדותו של הנתבע ודי בכך כדי לאפשר לי להתבסס על עדותה לצורך מתן פסק דין (ע.א. 295/89 רוזנברג נ. מלאכי פד"י מ"ו (1) 733, 738).

          ג.       גם אם תאמר כי עדותה של התובעת הינה עדות יחידה של בעלת דין כמשמעה ב סעיף 54 לפקודת הראיות ועל כן נדרשת תמיכה בעדותה, את זו סיפק הנתבע הן בעדותו והן בהתנהלותו:

                   1)       המחלוקת בין בעלי הדין מצומצמת ביותר כשיש הסכמה על דרישות חוזרות ונשנות של התובעת לתשלום 4,000 $ ותקרית אלימה במשרד הנתבע. הנתבע אפילו הגדיל לעשות והמציא תמונות התומכות בעדותה המפורטת של התובעת על האלימות שהפגין כלפיה, שבירת חלון הזכוכית ממנו נפצעה, נפילת השולחן עם הכוסות וכלי השולחן (סעיף 37 לת/1).

                   2)       התובעת נקבה בשמו של העובד שהגיע ארצה בעזרתו של הנתבע - רג'ס. לראשונה נחקרה עליו ע"י ב"כ הנתבע, הודתה בהכרותם, הכחישה שחבה לו כסף כטענת הנתבע (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 26 - 25) ובעדותה החוזרת הסבירה: "לשאלתך מה שם האדם שהנתבע הביא מהודו ושלמתי לו תמורתו 5,500 - ראם שנדרה שטי. זה רג'ס שעו"ד קסטרו שאל אותי עליו. אני לא חייבת לו כסף. רג'ס הגיע בויזה חופשית, כלומר, לא לעבודה עם לינה 24 שעות. יש לו אישור חוקי. הוא השיג אישור מסוכנות אחרת (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 28 - 24) הנתבע הביא אותו מהודו אבל בגלל שהגשתי נגדו את התביעה הוא בטל לרג'ס אחרי שנה את האשרה ולכן רג'ס פנה לסוכנות אחרת שהאריכה לו את הויזה" (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 2 -1).

                             הנתבע עומת בחקירתו עם הטענה כי התובעת שלמה לו עבור הבאת רג'ס ארצה, אך לטענתו: "אני לא מאשר שהבאתי אותו מהודו, לא מאשר שקבלתי כסף" (עמ' 19 לפרוטוקול שורה 5), אך באופן מפתיע ידע למסור פרטים שתומכים בטענת התובעת כי בטל לו את האשרה: "הוא הובא למטופל, אני מכיר את רג'ס בם רם.

                             ש.  לכמה ימים בשבוע עבד?

                             ת. באופן קבוע לתקופה קצרה, הוא לא היה מספיק...

                             ש. כמה ימים בשבוע?

                             ת. כל יום" (עמ' 19 לפרוטוקול שורות 18 - 14).

                   3)       גם עדת ההגנה, שעל עדותה אתעכב בהמשך, אישרה כי הנתבע עשה עסקה עם התובעת (עמ' 17 לפרוטוקול שורה 11) כלומר, הביא לבקשתה עובד מהודו.