פסק-דין בתיק א 56632/05

1.       התובע יליד 1976, נפגע בתאונת דרכים ביום 23.8.04.

          אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

          המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל. 

2.       הפגיעה

          א.       התובע נחבל ביד שמאל ועפ"י תעודת חדר מיון "רגישות במישוש זרוע ציסטלית שמאל - מרפק ללא תפליט טווח תנועות תקין ללא חסר נוירו-וסקולרי". התובע שוחרר לביתו עם המלצות למעקב אורטופדי בקופ"ח ו- 3 ימי  מנוחה.

          ב.      ביום 7.9.04 התייצב התובע בחדר מיון בבית חולים אחר והתלונן על כאבי ראש, בחילות והקאות למרות שבתאונה לא נחבל בראשו. גם במקרה זה כל הבדיקות היו תקינות למעט "ציסטה מולדת ללא משמעות קלינית כלשהיא" בראש. התובע שוחרר, שוב בלא שאושפז, עם המלצות להמשך מעקב רופא מטפל ו- 3 ימי מחלה בלבד.

          ג.       לאור האמור לעיל, ברורה תמיהתה של ב"כ הנתבעים על אי הכושר שנתן רופא קופ"ח עד יום 11.2.05 בגלל החבלה במרפק כשבאף מסמך אין תוצאות בדיקה ו/או ממצאים. התמיהה מוגברת כשמסתבר כי בתקופה זו טופל בפיזיוטרפיה גם בגלל גב מתני בו לא נפגע כלל בתאונה.

          ד.      התובע ויתר על זכותו למנוי מומחה מטעם ביהמ"ש ובכך הודה כי התאונה לא הותירה רישומה בתובע.

3.       נזקים

          א.      הפסד השתכרות

                   (1)       לטענת התובע, עובר לתאונה היה נהג מונית ובתקופת העדרותו בתקופת אי הכושר הפסיד הכנסה אותה העריך עפ"י אישור יועץ המס ב- 4,238.75 ש"ח לחודש. מסכום זה יש כמובן גם לנכות מס עפ"י חוק הפלת"ד.

                   (2)      אישור יועץ המס מפרט הכנסה עד 9/04 בסך 33,910 ש"ח, אך אינו מפרט ממתי.

                   (3)      עפ"י דוח מצב חשבון במע"מ מ- 8/04, חודש התאונה, דווח אמנם התובע על אפס הכנסות, אך מאידך סגר תיקו במע"מ רק ביום 30.12.04 ועוד בטרם נסתיימה תקופת אי הכושר ועל כן לא יכול היה לדעת שלא ישוב עדיין לעבודה.

                   (4)      התובע צרף דו"ח שומה לשנת 2004 בלבד, בלא לצרף דוחות קודמים ולאחר שבתום תקופת אי הכושר החליף מקצוע, מנהג מונית לספר, עבודה הדורשת מאמץ פיזי גדול יותר.

                   (5)      לאור כל האמור לעיל, ברורה טרוניותה של ב"כ הנתבעים על אי הוכחת הפסדים. מאידך, התובע המציא תעודות אי כושר רצופות מרופא קופ"ח, קבל פיזיוטרפיה גם למרפק שנפגע בתאונה והוכיח השתכרות עד לתאונה. לפיכך נראה לי לנכון לפצותו על בסיס מחצית שכרו כביכול בנכוי מס בסך 7,500 ש"ח.

          ב.      הוצאות נסיעה

                   התובע לא נפגע בגפיו, טופל במסגרת קופ"ח, סדרת פיזיוטרפיה אחת שקבל אינה קשורה בפגיעתו בתאונה כלל ולא המציא קבלות. מאידך, הוכח כי בקר 16 פעמים אצל פיזיוטרפיסט בגין הפגיעה במרפק ו- 9 פעמים אצל ד"ר מוזס שנתן את תעודת המחלה ועל כן נראה לי לנכון לפצותו בסך 500 ש"ח עבור האפשרות שנגרמו לו הוצאות נסיעה.

          ג.       הוצאות רפואיות

                   כדין טוען ב"כ הנתבעים כי נזק מיוחד יש להוכיח.