פסק-דין בתיק א 56428/03

התובע עוסק במתן שירותי יעוץ, שיווק וניהול לחברות וגופים שונים.

בתחילת שנת 2002 נחתם הסכם בין מטר יעוץ ויזמות (להלן: " מטר") לבין הנתבעת, חברה בע"מ  המייצרת מערכות לטיהור ומיחזור מי שפכים תעשייתיים (להלן: " החברה") לפיו תהיה מטר זכאית לעמלות בגין מכירת מוצרי החברה ללקוחות מסויימים בחו"ל. מאחר ואת השירות למעשה מטעם מטר ביצע התובע, נכרת בינו לבין מטר הסכם לפיו הוא יהיה זכאי לעמלה מהעמלות שתקבל מטר מהחברה.

מאפריל 2002 ועד מרץ 2003 נתן התובע לחברה שירות במסגרת ההסכם ובמקביל הוא המשיך לתת שירותי יעוץ לגופים אחרים.

לטענת התובע, החל מחודש ספטמבר 2002 הפציר בו הנתבע, מנהלה של החברה ובעלה של בעלת מניות בה, שיחדל לתת שירותים לאחרים ויקדיש את כל זמנו ומרצו לחברה, באשר בכוונת הנתבע לחזור ולעסוק בפוליטיקה.

לטענת התובע, בעקבות זאת הוא זנח את עיסוקיו האחרים והתקשר עם החברה בהסכם מיום 09/03/03 לפיו יהיה התובע מנכ"ל החברה (להלן: " ההסכם").

עפ"י ההסכם יכול היה התובע לבחור אם לתת את שרותיו כשכיר בחברה או כקבלן עצמאי כנגד חשבונית חודשית שסכומה שווה לעלות המעביד אילו היה עובד בחברה כשכיר (כולל חופשה, פיצויי פיטורים, תגמולים, הבראה, שי לחג, רכב, אשל וכו'), בתוספת מע"מ. התובע בחר באפשרות השניה.

עפ"י סעיף 3 להסכם כל צד רשאי היה להביא את ההסכם לסיומו בהודעה מראש בכתב של 3 חודשים, ובשלושה חודשים הראשונים - בהודעה כאמור של חודש אחד בלבד מראש. כן נקבע כי בתקופת ההודעה המוקדמת ישולמו לתובע מלוא התשלומים עפ"י ההסכם כולל רכב, טלפון וכו'.

מיום חתימת ההסכם החל התובע לתת שירותים אך ורק לחברה.

לטענת התובע היחסים בינו לבין הנתבע היו טובים מאוד, רמת שיתוף הפעולה היתה גבוהה והנתבע הביע שביעות רצונו מתפקודו. עד כדי כך היו היחסים טובים עד שהנתבע העלה אפשרות להקמת חברה בבעלות משותפת שלו, של התובע ושל ד"ד ליבשיץ ממציא הטכנולוגיה של מוצריה החברה.

למעלה מארבעה חודשים לאחר כריתת ההסכם, ביום 23/07/03, הודיע הנתבע לתובע, כרעם ביום בהיר, כי בזה הרגע הוא מסיים את מתן שירותיו, ודרש ממנו להחזיר לאלתר את הרכב ומכשיר הטלפון הנייד.

בעקבות זאת חדל התובע ממתן השירות והחזיר לנתבעים את הרכב והטלפון.

התובע דרש מהנתבעת סכומים המגיעים לו כולל שכרו בגין תקופת ההודעה המוקדמת, הפרשים לתקופת עבודתו, ו- 23 ימים בחודש יולי בהם נתן לחברה שירותים לפני מתן ההודעה אך לא קיבל בגינם שכר. דרישתו נדחתה ולפיכך הוגשה התביעה שבפני לסך של 164,750 ש"ח הכוללים סכומים המגיעים לתובע עפ"י ההסכם בתוספת 50,000 ש"ח בגין פגיעה במוניטין, וזאת בעילות של הפרת הסכם, עשיית עשר ולא במשפט, חוסר תום לב, הצגת מצגים כוזבים, ושימוש באישיות המשפטית על מנת להונות ולקפח את התובע. בנוסף טוען התובע כי הנתבע והחברה חד הם ואין להפריד ביניהם, במיוחד בעניינו של התובע שם נעשה הכל על ידי הנתבע, עפ"י החלטותיו ושיקול דעתו הבלעדיים, תוך תרמית והצגת מצגים כוזבים.

לטענת הנתבעים הנתבע הינו מנכ"ל החברה כפוף לדירקטוריון החברה והחלטותיה.

ביום 09/03/03 הועלתה על הכתב הצעתו של הנתבע לתובע לעבוד עבור החברה כעובד. אילו התקבלה ההצעה היה צורך להעבירה לאישור הדירקטוריון. עד אז קיימו הצדדים את המערכת היחסים הקודמת במתכונת של קבלן ומזמין. דבר זה היה על דעתו של התובע שלא ביקש כי בין הצדדים יחתם הסכם ולא החל לעבוד במתכונת שאליה התייחס ההסכם מכל בחינה.

לפיכך טוענים הנתבעים כי ההסכם לא נחתם, לא אושר ולא הופעל על ידי מי מהצדדים, התובע לא נהיה בשום שלב מנכ"ל החברה, ולא נתן שירותי מנכ"לות במישרין או בעקיפין.

לטענת הנתבעים, ככל שנמשכו יחסי הצדדים כך הלכה והתבהרה אכזבתם משירותי התובע וחוסר שביעות רצונם. התובע היה ערך לכך וההודעה לא נתקבלה על ידו בפליאה.

לטענתם ניתנה ההודעה על הפסקת שירותי התובע בתחילת יולי.

מהאמור לעיל עולה כי בעוד שלטענת התובע נכרת הסכם למתן שירותי מנכ"ל והוא בוצע מרגע חתימתו ועד להודעת הנתבע כי הוא מפסיק את מתן שירותיו לאלתר, הרי שלטענת הנתבע היתה טיוטת הסכם בלבד עד שדירקטוריון החברה יתרשם מכישוריו של התובע שאז הוא יאשר את ההסכם. לטענת הנתבעים אף התובע לא אישר את תנאי ההסכם ולכן הוא לא חתם על ההסכם.

אין מחלוקת שהתובע לא חתם על ההסכם. עפ"י עדותו הוציא הנתבע עותק אחד של ההסכם, חתם עליו בצירוף חותמת החברה ומסר אותו בידי התובע. כשביקש התובע עותק נוסף על מנת לחתום עליו ולהשאירו בידי הנתבע אמר הנתבע כי די לו במילתו של התובע וכי ממילא אין הוא רוצה לשאת עימו את ההסכם או להשאירו במשרד במפעל.