פסק-דין בתיק א 56407/06

ראשיתה של תביעה זו הינה בבקשה לביצוע שטר שהגיש התובע כנגד הנתבעת בגין סדרה של שמונה שטרות על סך 4,500 ש"ח כל אחד, להם טוען התובע שערבה הנתבעת. 

רקע עובדתי:

התובע ביצע עבודות שיפוץ בביתו של מר כהן (להלן: החייב).  החייב נשאר חייב לתובע כסף בגין עבודות אלו.  התובע תפס את מכונית הסוברו של החייב כעירבון, עד  שיקבל את התשלום המגיע לו. כשרצה החייב לשחרר את המכונית נדרש לחתום על שטרי חוב ולהחתים עליהם שני ערבים. כערבה אחת חתמה אשתו, אשר בקשה מחברתה הנתבעת להיות ערבה שנייה.

הנתבעת נעתרה לבקשת חברתה וחתמה כערבה על השטרות בבית החייב. החייב כפי הנראה, מסר שטרות אלו לאחר מכן לתובע, שלא נכח במועד החתימה. המחלוקת בין הצדדים היא על כמה שטרות חתמה הנתבעת כערבה. התובע טוען כי הנתבעת חתמה על 8 שטרות ואילו הנתבעת טוענת כי חתמה רק על 2 שטרות.

הנתבעת טוענת כי 2 השטרות עליהם חתמה נפרעו ע"י החייב ולכן אין לחייבה בגין שטרות אלו.

השאלות השנויות במחלוקת:

1.         האם החייב פרע את שני השטרות עליהם אין מחלוקת כי חתמה הנתבעת (להלן "שני השטרות").

2.         האם חתמה הנתבעת על ששת השטרות הנוספים כערבה.

ההליכים בתיק:

בהתאם להחלטת כבוד השופט תמיר שנתנה תוקף להסכמת הצדדים, נתנה למבקשת רשות להגן ביחס לשני השטרות תמורת הפקדת סכום של 4,500 ש"ח. כמו כן נקבע כי לגבי ששת השטרות הנוספים ימונה גרפולוג מומחה ע"י בית משפט. (להלן הגרפולוגית).

הנתבעת הפקידה את הסכום האמור והגרפולוגית שמונתה ע"י בית המשפט נתנה חוות דעת. בחוות הדעת קבעה הגרפולוגית כי הנתבעת אכן חתמה על אותם שני שטרות בהם מודה היא, וכי הנתבעת חתמה ברמת סבירות גבוהה על שטר נוסף שסומן א3.

לגבי 5 שטרות נוספים קבעה המומחית כי אינם בחתימת ידה של הנתבעת בסבירות גבוהה מאוד.  התובע והנתבעת הן במהלך שמיעת העדויות בדיון שהתקיים לפניי והן בסיכומים חזרו וטענו כי הגרפולוגית טעתה לגבי אותם שטרות שלא קבלה את עמדתם.

אני מקבלת את חוות דעתה של הגרפולוגית ואינני מקבלת את השגותיהם של שני הצדדים לגבי חוות הדעת מאחר ולא היה בהם כל נימוק ו/או ראיה הסותרת את חוות הדעת.

לאור האמור לעיל אני קובעת כי התובעת חתמה על שלוש שטרות מתוך שמונה השטרות, ולא חתמה על 5 השטרות הנוספים.

דיון

התובע טען כי הנתבעת ערבה לחמשת השטרות הנוספים מכוח הבטחה שהבטיחה לו בעת שבקרה בביתו לצורך שחרור מכוניתו של החייב תמורת ערבותה לתשלום השטרות.

מאחר ועילת התביעה בתיק היא אך ורק עילה שטרית, וזאת לאור התביעה שהוגשה על ידי התובע עצמו בדרך של בקשה לביצוע שטר, אינני רואה מקום להיכנס לבדיקת הטענה שהיא עילה חוזית באשר יש בזה משום הרחבת חזית ולכן דין טענה זו להדחות על הסף.

לאור האמור לעיל אני קובעת כי הנתבעת חייבת לשלם לתובע בגין 3 שטרות בלבד, ודוחה את התביעה לגבי 5 השטרות האחרים.

השאלה הראשונה שהצגתי כשנויה במחלוקת מתייחסת לשני השטרות אשר התובעת הודתה שחתמה עליהם אך טענה כי הם נפרעו ע"י החייב.

הנתבעת לא הוכיחה טענה זו למרות שבמסגרת הראיות שהושמעו לפניי התברר כי החייב העיקרי אכן שילם בצורה של "עסקאות חלופין" בגין שני שטרות.