פסק-דין בתיק א 56048/05

בפני תביעה כספית בסך 1,193 ש"ח שמקורה בשטר שהוגש לביצוע בהוצל"פ וניתנה רשות להתגונן.

א.         טענות התובעת

1.         לטענת התובעת, בהתאם לתצהירה של מנהלת מחלקת חנייה ואכיפה, הגב' רונית חורש, נגד הנתבעת התנהלו הליכי גביית חוב בגין שני קנסות חנייה אשר הוטלו על ידי התובעת, בתיק אכיפה מספר 175852. הקנסות הוטלו על הנתבעת בגין חניית רכבה בשטח הרשות המקומית של התובעת.

2.         הודעת הדו"ח הראשונה מס' 81616377 נשלחה אל הנתבעת בדואר רשום ביום 15.3.98 לכתובת המופיעה במשרד הרישוי, ברחוב נווה איתמר 1 נתניה. הודעה ראשונה בגין דו"ח מס' 85827079 נשלחה לאותה כתובת ביום 21.4.98.

3.         הנתבעת לא ערערה על הדו"ח תוך 30 יום ולא ביקשה להישפט תוך 90 יום ואף לא שילמה את הדוחות.

            לאור זאת, בתאריכים 20.7.00 ו- 23.7.00 נשלחו אליה בדואר רשום, שתי דרישות תשלום, בגין דוחות החניה וביום 10.9.00 נשלחה  התראה  נוספת לתשלום החוב.

            ביום 25.9.00, ובעקבות משלוח הדרישות פנה עו"ד גנון למחלקת החנייה בבקשה לשלם את הקנסות בערכם המקורי וביקש את אישור משלוח ההודעות הראשונות בדואר רשום. אלה נשלחו אליו  ביום  12.11.00 בתשובת מנהל היחידה לאכיפת גביית חובות עירוניים, מר רצון תוהמי, בצירוף הודעת תשלום על 610 ש"ח.

4.         הגב' חורש הצהירה בפני כי בחודשים אוקטובר עד דצמבר 2001, נשלחו לכל החייבים בהתאם לדו"חות חנייה בעיר, בדואר רשום, הודעות תשלום קנס מופחת בהתאם למבצע שערכה התובעת, בהתאם לתיקון 32 לחסד"פ, שנכנס לתוקפו ביום 27.11.2001. הודעה זו נשלחה גם לנתבעת בדואר רשום ביום 1.11.01. (נספח ז' לתצהיר הגב' תירוש).

            משלוח ההודעות היה באמצעות חברת "אניה דיוור ישיר" בבדיקה שערכה התובעת עלה כי כל ההודעות נשלחו בדואר רשום לחייבים השונים.

            נתוני כל החייבים על פי דו"חות החנייה, מס' הדו"ח, תאריך העבירה, כתובת העבירה, סכום הקנס המקורי, בתוספת פיגור מופחת הוזנו באמצעות המחשב טרם תקופת המבצע, תוך בקרה קפדנית שאלה מכילים את כל הפרטים  ואינם ניתנים לשינוי.

 כמפורט בתצהירה של הגב' חורש, הליך הביקורת והפיקוח למשלוח הודעות על מבצע הקנסות לכל החייבים היה קפדני ומבוקר ואלה נשלחו לכולם. כל ההודעות שלא נמסרו לנמען הוחזרו לתובעת.

5.         למרות שהודעת המבצע נשלחה לנתבעת בהתאם לנהלים הנהוגים אצל התובעת בשילוב עם חברת "אניה" ורשות הדואר, היא לא שילמה את חוב הקנס המופחת ולכן הוטל עיקול על חשבונה  ביום 9.5.04 ביום 23.9.04 נשלחו גובי מס אל ביתה לצורך עיקול ברישום והנתבעת לא נמצאה  בביתה. ביום 17.3.2005נשלח גובה מס להוצאת המעוקלים  ונגבתה המחאה מהנתבעת על סך 1,159 ש"ח כדי שהמעוקלים לא יוצאו. המחאה זו לא כובדה על ידי הבנק.

ב.         טענות הנתבעת

1.         הקנסות נשוא תביעה זו התיישנו וניסיון הגביה שלהם על ידי התובעת היא התנהגות שלטונית, לא ראויה וחסרת סבירות.

2.         ביום 17.3.05 הגיעו לבית הנתבעת נציגי מחלקת הגבייה בטענה שקיים חוב לטובת התובעת ודרשו לבצע הוצאת מיטלטלין בשל חוב קנסות משנת 1997. טרם מועד זה התובעת לא הזהירה או התריעה בפניה על ביצוע העיקול. לגרסתה, מיד כאשר התקבל הדו"ח בדואר הוא שולם על ידה.

3.         הנתבעת הבהירה למבצעי העיקול כי היא לא קיבלה הודעת קנס ולא ננקטו נגדה כל הליכי גביה על ידי התובעת טרם ביקור המעקלים בביתה, ואף לא הודעות בדואר רגיל בנוגע לקנס זה.

            נוכח החשש שנציג העירייה יממש את איומו ויוציא את המיטלטלין, כדבריו, נאלצה הנתבעת להפקיד בידיו, תחת מחאה, את השיק נשוא תביעה זו עם תאריך פירעון 31.3.05  דהיינו כשבועיים לאחר משיכתו ומסירתו, מתוך הנחה שהעניין יוסדר בתקופה זו.

            באותו מעמד לא בוצע עיקול ולכן אין כל סיבה שהתובעת תגבה תוספת בגין עיקול זה.

4.         במכתבו מיום 21.3.2005 ביקש עו"ד גנון מטעמה, לבטל את  הליכי הגבייה והקנס ודרישה להחזרת השיק, אך מכתבו לא נענה.  ביום 28.3.2005 פנה בשנית וחזר על מכתבו.