פסק-דין בתיק א 55828/05

תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף. הצדדים חלוקים על החבות ועל הנזק.

רקע

1.    התובע, יליד 1990, בן 9 בעת האירוע הנטען, היה תלמיד בי"ס הנתון לפיקוח ולניהול צד ג'  [להלן - " בי"ס " ו - " משרד החינוך"]. בי"ס התקיים בעת הרלוונטית בשטח הנתון לבעלותה של נתבעת 1 [להלן - "העירייה"] המבוטחת על ידי נתבעת 2.

2.    ביום 26.4.1999, נפל התובע בשטח בי"ס ונחבל ביד שמאל [דו"ח על תאונה, צורף לתצהיר מנהלת בי"ס מטעם צד ג', להלן - " דו"ח התאונה" ]. התובע נלקח על ידי מורה מבי"ס, גב ' גוסט בר לחדר מיון בבי"ח קפלן [להלן - " התאונה" ו - " המורה גוסט"].

3.    בחדר המיון נמצא כי מרפק שמאל של התובע שבור, התובע טופל שמרנית והומלץ לו להימנע ממאמץ ולהגיע לביקורת בקופת חולים בעוד שלושה שבועות [דו"ח חדר מיון מיום התאונה].

המחלוקות

4.    האם אירעה התאונה בנסיבות בהן טוען התובע.

5.    האם התרשלה העירייה כלפיו.

6.    האם קמה חובת שיפוי של משרד החינוך כלפי העירייה [לאור הודעה לצד ג' שהגישה הראשונה כלפי השנייה].

7.    בהינתן ממצאי התרשלות - מהו נזקו של התובע.

8.    קיימות מחלוקות נוספות, בהן נדון לפי ההקשר, אך אילו המחלוקות הראשיות.

דיון

נסיבות התאונה - ממצאים עובדתיים

לאחר עיון בראיות הצדדים ובטיעוניהם באתי למסקנה כי התאונה התרחשה כפי גרסת התובע ואילו טעמי:

9.   התובע הצהיר בתצהירו כי בשטח בי"ס בו שיחקו התלמידים, היה בנוי משטח בטון, חלקו משופע וחלקו גבוה, שיצר מדרגה גבוהה וחדה ללא מעקה [להלן - "המדרגה"]. התובע הצהיר כי בעת משחק בהפסקה בין שיעורים, נתקל במדרגה, נפל ונחבל. אמנם עדות התובע הינה עדות יחידה של בעל דין המעוניין מטבע הדברים בתוצאות הדיון אך אינני מהססת לבסס עליה ממצאים:

10. התובע צירף תמונות של המדרגה שצילמה אמו, כיומיים לאחר התאונה [נספחי א' לתצהירו ת/1]. אמנם אמו של התובע לא העידה מטעמו אך אינני נזקקת לעדותה שכן התובע אישר כי התמונות מייצגות את מבנה חצר בי"ס ובפרט את המדרגה בעת הרלוונטית. במובן זה התמונות הינן בגדר איור והמחשה של עדותו ולא ראיות בלתי קבילות מפי אמו שלא הובאה להעיד.

11. עדותו של התובע הרשימה אותי באמינותה. העדות נתמכת ומומחשת, ככל הנדרש [ואינני נדרשת] בתמונות. מהתמונות עולה כי המדרגה נמוכה מגובה מדרגה סטנדרטית, למשל בחדרי מדרגות של בניינים. עוד עולה כי פאת המדרגה ניצבת לקרקע החצר כאשר אין החלקה או שיפוע כלשהו המגנים על פאת המדרגה מפני התקלות. אינני נזקקת לחוות דעת מומחה בטיחות על מנת לקבוע כי אופן בנייה זה של המדרגה יוצר סיכון. הסיכון מתעצם נוכח גילם של הילדים המשחקים ומשתמשים בחצר ובמדרגה ובפרט כלפי ילדים בגילו של התובע בעת הרלוונטית, בהיותו כבן 9 שנים. אני סבורה כי המדרגה הינה בגדר מפגע ומכל מקום אלמנט מסוכן.

12. אין חולק כי לימים במועד כלשהו לאחר התאונה, שופצו חצר בי"ס והמבנים עליו וכיום, אין התמונות נספחי א' משקפות את מצב החצר והמדרגה. אין גם חולק כי בי"ס עצמו עבר למבנים ולמקום אחר. בכל אלה, לרבות השיקולים השונים בבסיסם, אין כדי להעלות או להוריד.  מנהלת בי"ס והעדה היחידה מטעם משרד החינוך טענה בעדותה [עמ' 22, ש' 11], כי אינה זוכרת שבעת התאונה נראתה המדרגה כמופיע בתמונות נספחי א' ורמזה כי התמונות צולמו לאחר שיפוץ שעבר בי"ס, אך בהמשך הסכימה להשיב כי התמונות אינן משקפות את מצב בי"ס לאחר שיפוץ [עמ' 27, ש' 18]. המשמעות היא, כי השיפוץ שעבר בי"ס, לאחר התאונה, אינו מצולם בתמונות והן משקפות את המצב לפני השיפוץ, בהתאם לגרסת התובע.

13. אציין כי התובע, כיום כבן - 17.5, לא העיד עדות מגמתית ובפרט לא ניסה להאדיר את נזקיו. הוא השיב לטעמי, בתום ובתמימות , לכל שאלה שנשאל, ולא היסס להשיב תשובות הנוגדות לכאורה את האינטרס שלו. כך העיד [בעמ' 10, ש' 3] כי כיום אינו נזקק לעזרת הזולת, כך העיד [בעמ' 9, ש' 15] כי הוא זוכר תאונה אחרת שאירעה לאחר התאונה נשוא התביעה.

14. לא מצאתי לזקוף לחובת התובע אי הבאת ילדים - עדים לתאונה, לאור גילו של התובע בעת התאונה והקשיים המסתברים בזיכרונו לגבי זהות העדים. הדברים יפים בפרט נוכח היעדר מחלוקת לגבי עצם קרות התאונה והיעדר איסוף מידע בזמן אמת על ידי הנהלת בי"ס [עמ' 28, למעלה].

15. משרד החינוך והעירייה לא הביאו כל עדות לסתירת עדותו של התובע. אני מוכנה לקבל כי בעת התאונה לא נכח במקום המיידי מי מעובדי ומורי בי"ס ואילו המורה האחראית גוסט, הייתה במקום אחר בחצר. דווקא לאור זאת תמוה בעיני כי מנהלת בי"ס לא מצאה לנכון לבחון בזמן אמת, עת הכינה ובדקה את דו"ח התאונה [נספח אחרון לעדותה] את מיקום התאונה ונסיבותיה, לעומת טרחתה ודאגתה לציין תאונה שכביכול מסר עליה התובע יום קודם לכן, בחצר ביתו של חבר בשם "רוי". האמנם פחותה חשיבות בירור נסיבות תאונה בבי"ס מהדגשת תאונה קודמת? אינני סבורה כך. אני סבורה כי היה מקום לברר עם התובע,  ילד בן 9, בסמוך לאחר התאונה את נסיבות התאונה לא פחות, אם לא יותר, מהדגשת תאונה קודמת כביכול. מחדל זה, פועל לטעמי לחובת בי"ס ומחזק כשלעצמו את עדותו היחידה של התובע. מעבר לכך, מחדל זה מביאני, ביחד בשילוב עם יתר הראיות למסקנה כי צוות ההוראה כמו גם המנהלת, לא ראו בזמן אמת את הסיכון הגלום במדרגה. מכאן שגם לא דיווחו עליו.

16. כיצד אם כן אירעה התאונה? אני סבורה כי מהראיות שהובאו, עולה כי התובע התרוצץ במהלך משחק או פעילות חופשית אחרת בחצר בי"ס בהפסקה, לא שת את ליבו למדרגה ולגובהה ולשיפועה, נתקל בה, כשהיא לא מוגנת ולא משופעת, כפי השיפוע של המשטח שלצידה [תמונות נספחי א'] , נפל ונחבל.

חובות זהירות מושגיות וקונקרטיות