פסק-דין בתיק א 55730/05

1.       ב"כ הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה, כאמור בסעיף 4 ( ג) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 ולפיו:

"(ג)         בית המשפט רשאי ליתן פסק דין על דרך הפשרה לענין זכותו של נפגע לפיצוי לפי חוק זה, אם בעלי הדין הסכימו לתת לבית המשפט סמכות כאמור; פסק הדין יהיה ניתן לערעור ככל פסק דין אחר".

2.       לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף עקב תאונת דרכים, אשר ארעה ביום 10.2.04. התאונה התרחשה עת נסעה התובעת כנוסעת בשכר בנסיעה פרטית, באוטובוס זעיר מ.ר. 4334725  (להלן: "האוטובוס") שהיה נהוג על ידי מר חאג יחיא אמין בכביש ניצני עוז כאשר לפתע התנגש האוטובוס ברכב אחר. האוטובוס היה בזמנים הרלבנטים מבוטח על ידי הנתבעות.  (להלן: "התאונה").

3.       הנתבעות אמנם לא כפרו בעצם אירוע התאונה אולם טוענות כי כל עוד לא הוכיחה התובעת כי לנהג עת קרות התאונה (אשר לא צורף כנתבע מן המניין) היה רישיון נהיגה בר תוקף- הרי שאין להן חבות כלפיה.

4.       עיקר המחלוקת בין הצדדים הנה באומדן הנזק.

הנכות הרפואית

נכות אורטופדית:

5.       ביום 22.5.06 מינה בית המשפט את ד"ר משה לוינקוף כמומחה בתחום האורטופדיה על מנת שיבחן את שיעור הנכות הרפואית שנותרה בתובעת עקב התאונה. המומחה בדק את התובעת ביום 26.9.06 וציין בחוות דעתו בפרק "דיון ומסקנות" כי:

"...בבדיקת ע"ש צווארי קיימת הגבלה קלה בטווח התנועה  בפנייה לימין ולשמאל, שאר מישורי טווח התנועה מלאים, אין עדות לקיפוח נוירולוגי, בדיקת CT  של ע"ש צווארי מתאריך 6.8.06 הנה תקינה. בדיקת כתף ימין תקינה. בדיקת ע"ש מותני תקינה מבחינת טווח התנועה, אין עדות לגירוי שורשי או קיפוח נוירולוגי...".

6.       עוד ציין המומחה באשר לאובדן כושר העבודה עקב התאונה כי:

"...אובדן כושר עבודה מלא למשך שישה שבועות לאחר התאונה הנו סביר.".

7.       המומחה ציין בחוות דעתו כי לא צפוי שינוי במצבה הגופני של התובעת ובאם ידרשו טיפולים כלשהם כולם מצויים בסל הבריאות.  שיעור הנכות אותה קבע  הנה בסך של 3.5%  עקב הפגיעה בע"ש הצווארי על פי סעיף 37 (5) א' לתקנות המל"ל.

רישיון נהיגה בר תוקף- על מי נטל ההוכחה ?

8.       ככלל על התובעת נטל הוכחת כל חלקי עילת התביעה ובכללם עליה להראות כי שקדה על המצאת העתק מרשיון הנהיגה בר התוקף שהיה לנהג עת קרות התאונה בה נפגעה. במקרה דנן לא צרפה התובעת את הנהג המזיק כנתבע ולא נעשה כל מאמץ לאתרו ולברר את סוגיית רישיון הנהיגה. על אף כי התובעת הגישה את כתב סיכומיה מאוחר למועד בו הגישו הנתבעות את סיכומיהן, לא התייחסה כאמור לטענה זו.

9.       יחד עם זאת, הנתבעות בסיכומיהן אינן מכחישות את עצם היותן מבטחת האוטובוס בו נפגעה התובעת ואף אינן טוענות כי אינן מכירה באירוע הנטען או שהאירוע לא התרחש. עיקר טענתן היא כי התובעת לא הוכיחה כי קיים רשיון נהיגה בר תוקף ליום התאונה. הנתבעות אף לא ציינו כי לאחר בדיקתן לא היה לנהג רשיון נהגה ועל כן מסרבות הן לפצות התובעת בגין נזקיה.

10.   לפיכך אני קובע כי פסק דין זה יתבטלאם תציג הנתבעת אישור מאת משרד הרישוי לפיו לנהג ביום התאונה לא היה רשיון נהיגה מתאים ובר תוקף.

      שיעור הנזק:

11.   התובעת עקרת בית, טוענת כי עובר לתאונה טיפלה בילדה הקטין ובנכדיה וטיפלה בכל משק הבית אולם כיום היא מוגבלת בתנועותיה, היתה מצוייה בתקופת אי כושר ארוכה (90 ימים) והיא זקוקה לסיוע ועזרה.

12.   באשר לאובדן השתכרות לעבר- לא הובאה בפניי כל ראיה כי עקב טיפולה בילדים הפסידה שכר עבודה ועל כן איני מוצא כל מקום לפסוק בגין רא שנזק זה כל פיצוי.