פסק-דין בתיק א 55511/05

בעקבות כך, הגישה ויזה כ.א.ל. את התביעה שלפני, נגד וינברג ונגד עמית, לתשלום שוויים של שני השוברים, בסך 18,500 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ובסה"כ 20,681 ש"ח. וינברג הגיש תביעה שכנגד, נגד ויזה כ.א.ל. (55511.1/05) להשבת הסך של 6,000 ש"ח, אשר ויזה כ.א.ל. גבתה ממנו, לטענתו, שלא כדין. כמו כן, וינברג הגיש הודעת צד ג' נגד עמית (ת.א. 55511.2/05) בטענה כי על עמית לשפות אותו בכל סכום שבו יחויב לשלם לויזה כ.א.ל., אם בכלל. עמית הגיש נגד וינברג תביעה שכנגד בהודעת צד ג' (55511.4/05), בטענה כי על וינברג לשאת בכל סכום שבו יחויב לשלם לויזה כ.א.ל. וינברג השיב בתביעה שכנגד משלו (55511.5/05), שבה טען כי על עמית להשיב לו את הסך של 8,000 ש"ח ששילם לעמית (2,000 ש"ח מקדמה ו-6,000 ש"ח בשובר) וכן פיצוי בגין עגמת נפש, וזאת נוכח הכישלון המוחלט של האירוע.

השאלות העיקריות שעומדות, אפוא, להכרעה בתביעות ובהודעות הנזכרות לעיל הנן: ביחסים שבין וינברג לעמית - האם עמית סיפק את האירוע לוינברג כפי שהובטח ומה הסכום הכולל שעליו לשלם לעמית בגין האירוע, אם בכלל, או שמא על עמית להשיב לוינברג את הכספים ששולמו בגין האירוע ואף לפצותו בגין עגמת נפש. ביחסים שבין ויזה כ.א.ל. ולבין וינברג ועמית - מי מהאחרונים צריך לשלם לויזה כ.א.ל. את יתרת התשלום בגין השובר השני בסך של 12,500 ש"ח, אם בכלל.

טענות ויזה כ.א.ל.

ויזה כ.א.ל. טוענת כי עמית התקשר עמה בהסכם סליקה. ווינברג התקשר עמה בהסכם הצטרפות שלפיו הונפק לו כרטיס אשראי.

בחודשים מאי-יוני 2003, עמית הגיש לה שני שוברים לתשלום, הראשון ע"ס 6,000 ש"ח והשני ע"ס 12,500 ש"ח. שוברים אלו באו תמורת שירות שהעניק עמית לוינברג. השוברים נחשבים כ"עסקאות במסמך חסר", שכן פרטי כרטיס האשראי לא הוטבעו עליהם ווינברג אף טוען כי הוא לא חתם עליהם.

וינברג פנה אל ויזה כ.א.ל. ודרש ממנה לבטל את החיובים שחייבה אותו בגין השוברים בטענה שהשוברים זויפו. 

בעקבות טענות וינברג החליטה ויזה כ.א.ל. לזכות את חשבונו בסכומי השוברים, תוך שהיא אינה מחייבת את עמית בגין סכומי השוברים אשר זוכו בחשבונו.

כך שנוצר מצב בו ויזה כ.א.ל. נשאה בעלות השוברים ועל כן יש לחייב את וינברג ו/או עמית לשלם לה את סכומי השוברים, וזאת מכוח הסכמי ההתקשרות שלהם עמה ו/או מכוח עשיית עושר ולא במשפט.

טענותיו של וינברג

עסקת האשראי

ביום 11.6.03 גילה וינברג כי ויזה כ.א.ל. חייבה את חשבונו בסכום של 6,000 ש"ח. מבירור שערך עמה גילה, כי עמית שלח לה שובר תשלום לפירעון, עליו לא חתם לעולם. וינברג גם לא הסכים כי תבוצע עסקה טלפונית או עסקת אשראי אחרת עם עמית.

בשיחות עם ויזה כ.א.ל., דרש וינברג לבטל את החיוב בגין אותו השובר או כל שובר אחר, מאחר ולא קיבל כל שירות בגין התשלום ולא נתן הסכמתו לביצוע העסקה. בשיחות אלה היה ברור לויזה כ.א.ל., כי לעמית אין זכות לחייב את וינברג באמצעות כרטיס האשראי. אולם, ויזה כ.א.ל. חייבה את וינברג בסכום השובר של 6,000 ש"ח ואף עם ריבית.

בנוסף על חיוב זה, ויזה כ.א.ל. חייבה את וינברג גם בגין שובר נוסף, בסך 12,520 ש"ח, ששלח עמית, למרות שגם שובר זה לא נחתם על ידי וינברג ולא ניתנה הסכמתו לגביו. לגבי שובר זה, ויזה כ.א.ל. קיבלה את טענות וינברג כי אין לכבד את השובר וזיכתה את חשבונו בסכום האמור.

וינברג טוען, כי הוא לא חתם על השוברים, לא נתן הסכמתו לביצוע עסקת אשראי בטלפון ועמית לא קיבל את אישורו לביצוע העסקה. חלק מפרטי האשראי ניתנו לעמית לצורך בטוחה בלבד, וינברג לא ביצע עסקה בכרטיס האשראי, השירות המוזמן לא סופק כמוסכם ועל כן מהווה כשלון תמורה מלא. וינברג הודיע לויזה כ.א.ל. כי אין לכבד את השובר ופירט את הסיבות לכך.

ויזה כ.א.ל. חייבה את וינברג בגין השובר הראשון, בסך 6,000 ש"ח, כך שתביעתה נגד וינברג בגין שני השוברים יחדיו, על סך כולל של 20,631 ש"ח אין לה בסיס. בחיוב התובעת את וינברג בסך של 6,000 ש"ח וזיכוי עמית, מאידך, יש משום הפרת התחייבות מצד ויזה כ.א.ל. והפרת חובת הזהירות.

וינברג זכאי להשבת 6,000 ש"ח מויזה כ.א.ל. וכן זכאי לכך שייקבע כי ויזה כ.א.ל. אינה רשאית לחייבו בגין השובר השני, בסך 12,520 ש"ח.

האירוע

וינברג ורעייתו ביקשו לערוך לבתם, ליאור, מסיבת הפתעה לרגל הגיעה לגיל מצווה. לצורך כך נפגשו עם עמית, אשר הציע להכין אירוע מיוחד בחיק הטבע, במבנה מיוחד בצורה של מערה, אשר יוקם במיוחד לצורך האירוע. למרות קיום האירוע בחיק הטבע, האירוע יספק לאורחים תנאי נוחיות והיגיינה. לאור המיוחדות של ההצעה ורמת השירות והאווירה שהוצעה על ידי עמית, החליט וינברג ורעייתו לקבל את שירותיו של עמית ותכננו יחד איתו את האירוע והאטרקציות בו. וינברג ורעייתו לא שיתפו אף אחד מבני המשפחה בסוד ההפתעה, על מנת להגדיל את רמת החוויה מהאירוע.

לטענת וינברג, התוכנית שסוכמה בין הצדדים ועליה אין מחלוקת היא כדלקמן: הסעת האורחים באוטובוס אל וממקום האירוע, מפגש על שפת נחל אלכסנדר ושמיעת סיפור מפי שחקן, הליכה בסביבת הנחל לכיוון המערה, אשר בדרך יתקיימו תחנות בידור, האחת מופע טייקוואנדו, ע"י חבריה של בת המצווה, והשנייה מופע שירה ונגינה ע"י בת המצווה. התחנות יוכנו ע"י עמית למען נוחות האורחים. אתר המערה יהיה מעוצב בצורה מיוחדת עם תאורה שתתאים לתנאים ולאווירת הטבע ותהא מערכת הגברת קול איכותית. כמו כן, עמית ידאג להכנת המקום להגשת מזון בצורה נוחה, לישיבת האורחים ויספק שירותים לשימוש האורחים. במערה עצמה, תוכנן להיות בר משקאות. באתר המערה תתקיים ארוחת הערב, אשר בחלקה יוכלו האורחים להשתתף והאוכל יוכן במקום. תהיה עוגת בת מצווה, בר למשקאות קלים, פינת קפה למבוגרים והרקדה ע"י D.J. כמו כן, עמית יכין את כל הדרוש להקרנת סרט שהוכן מראש ע"י וינברג, ותהא הסרטה לאירוע כולו עם עריכה קלה. 

האירוע התקיים ביום 29.5.03. דא עקא, לוינברג טענות רבות על ליקויים שונים אשר התקיימו במהלך האירוע: האתרים שנועדו לביצוע המופעים לא הוכנו באופן הנדרש, מלווה הקבוצה טעה בניווט, כך שהקבוצה לא הגיעה למופעים בזמנים המתאימים ומערכת ההגברה לא תפקדה כראוי.

אולם, הליקוי המשמעותי והעיקרי היה השריפה שפרצה במערה. לוינברג נודע על השריפה, בעוד הקבוצה נמצאת בדרך למערה, בעת שעמית פנה אליו ואל רעייתו וסיפר להם, כי המערה שהוכנה לאירוע עולה באש ואף הצביע לעבר האש הבוערת.

עקב השריפה, הוחלט להשאיר את הקבוצה בתחנה השנייה (בה ביצעה הבת את הופעתה) ולערוך שם את ארוחת הערב. וינברג טוען כי המקום לא התאים לצורך קיום ארוחת הערב, האוכל שהוגש הוכן במקום אחר, וזאת במקום שיוכן במקום, כפי שסוכם. טעמו של האוכל נפגע, האורחים לא השתתפו בהכנתו, רוב סוגי האוכל שהובטחו לא סופקו, חסרו אלמנטים נוספים שהובטחו, כגון: תאורה, מוזיקה לריקודים, בר למשקאות, פינה למבוגרים ושירותים.