פסק-דין בתיק א 55272/95

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל מעשה בית דין.

תיק זה תחילתו בתביעה, שהגישו ארי את בר חברה לייזום ופיתוח (1993) בע"מ ומאיר גוויד אילדרדשתי (להלן - התובעים או המשיבים) בשנת 1995. ביום 3.9.96 ניתן נגד מר אייל גור (להלן - הנתבע או המבקש), פסק דין בהעדר התייצבות. ביום 31.07.05 בוטל פסק הדין.

בכתב התביעה נטען, כי בין התובעים לבין הנתבע (על ידי מיופה כוחו מר יעקב גור) נכרת ביום 24.02.94 הסכם פשרה, על פיו ישלמו התובעים לנתבע סך של 50,000 דולר ארה"ב והנתבע התחייב לפנות מהבניין המצוי ברח' המגינים פינת רח' בן גוריון בחיפה, עד שישה חודשים מההסכם, את הדיירת הגב' פרדריקה זקס זהיימר. כפי שהוסכם, העבירו התובעים לנתבע את הסכום במלואו, אך הנתבע לא דאג לפינויה של הגב' פרדריקה עד ליום הגשת התביעה והם למעלה מ-30 חודשים, כשעל פי ההסכם היה אמור לעשות כן עד לשישה חודשים מיום חתימתו.

עוד טענו התובעים, כי הנתבע סילק במעשי בריונות חברת שיפוצים ששכרו כדי לשפץ את אותו הבניין, אשר בבעלותה הבלעדית של התובעת 1. לאור טענות אלו ביקשו התובעים לאכוף את הסכם הפשרה ולהורות לנתבע לפנות את הגב' פרדריקה וכן פיצויים, בסך 200,000 ש"ח.

הנתבע טוען, כי אותן העובדות הנטענות בכתב תביעה זה, השנויות במחלוקת, נדונו והוכרעו בהמרצת פתיחה (מחוזי ת"א) 010175/99 בין אותם צדדים (להלן - המרצת הפתיחה). מכאן קמה ועומדת טענת "מעשה בית דין" המונעת מבית משפט זה להיזקק שוב להכרעה בפלוגתאות ובעילות שהוכרעו שם. ערעור על פסק הדין נדחה על ידי בית המשפט העליון (ע"א 633/03).

התובעים טוענים בין היתר, כי עצם הגשת התצהיר בתמיכה לבקשת הסילוק מעידה על כך, שישנן עדיין עובדות הדורשות בירור. טענת סילוק על הסף היא טענה, שיש להעלותה בהזדמנות הראשונה ומשלא עשה כן המבקש בשלב בו ביקש את ביטול פסק הדין וכשהגיש כתב הגנה, הוא מושתק מלבקש זאת בשלב זה. משהגיש המבקש כתב הגנה וביקש שינתן לו יומו בבית המשפט, בזאת הסכים שיתקיים דיון בטענות ההגנה ויש לקיים דיון זה. כל טענותיהם העובדתיות של המשיבים ואף אלו של המבקש לא נדונו במסגרת המרצת הפתיחה. המבקש לא העיד במסגרת המרצת הפתיחה ובית המשפט לא הכריע בעובדות השנויות במחלוקת, כיוון שהיה פסק דין שריר וקיים נגד המבקש וכל טענותיו כאן נסמכות על אמרות אגב בלבד. המבקש אינו עקבי בטענתו לעניין ייפוי הכח שנתן לאביו והוא מתחמק מבירור ענייני של המחלוקות בתיק זה כאשר לכתחילה הכחיש כל קשר להעברת המניות, שנטענה בהמרצת הפתיחה, לאחר מכן הודה בהסכמתו לכך והדברים צריכים בירור והכרעה לגופם.

לטענת התובעים, המרצת הפתיחה הוגשה לעניין בטלות העברת המניות מהמבקש לצד ג' כלומר, עילת ההתדיינות שם היתה בבקשה לסעד הצהרתי מכוח זכות קניינית במניות, להבדיל מתביעה זו אשר עילתה הפרת הסכם, כמו גם, כב' השופטת ע' סלומון צ'רניאק, ניסחה את דבריה באופן ברור על כך, שאין לקבוע ממצא כלשהו על סמך עדותה של הגב' כהן, כאשר גם על עניין זה עומד המבקש אשר טוען, כי על עדותה של זו נופלת התביעה כשהוכרעה כלא אמינה.

דיון

המבקש טוען, כי קיים "מעשה בית דין" - השתק פלוגתא, המונע מבית משפט זה להיזקק שוב להכרעה בפלוגתאות שהוכרעו בהמרצת הפתיחה בפסק דינה של כב' השופטת ע. סלומון צ'רניאק. לטענתו, טבורה של תביעה זו הוא הסכם הפשרה שנכרת לכאורה בין הצדדים ביום 24.02.94 (להלן - הסכם הפשרה) ושהופר לטענתם על ידי המבקש, זוהי אף העובדה המרכזית ממנה העלו המשיבים את העילה להמרצת הפתיחה.  

המשיבים טוענים, כי אין זהות בין העילות בהמרצת הפתיחה ובתביעה דנן וכי ההכרעות שם אינן ספציפיות לכל פלוגתא על מנת להעלותן כדי "השתק פלוגתא" כפי הנדרש לצורך סילוק תביעה בשל "מעשה בית דין".

בסעיף 2 ו-3 (בהתאמה) להמרצת הפתיחה נטען כדלהלן:

"בהתאם להסכם שותפות שנחתם בין המבקשת 1 ובין המשיב 1 ביום 25.03.93 התחייבה המבקשת 1 לרשום ע"ש המשיב 1 10% ממניותיה, אולם זאת אך ורק לאחר פינוי כל הדיירים המוגנים אשר התגוררו בנכס הנ"ל ע"י המשיב 1, כאשר מלוא הוצאות פינוי דיירים מוגנים אלה חלו על משיב 1"

"לאחר שהמשיב 1 לא הצליח לפנות את כל הדיירים המוגנים אשר התגוררו בנכס במועד הנקוב בהסכם השותפות נספח א' - נחתם ביום 28.2.94 בינו ובין המבקשת 1 הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ע"י כב' ביהמ"ש המחוזי בת"א ..."

כך בהתאמה, סעיפים 1 ו- 3 בהתאמה לכתב התביעה:

"בין התובעים לנתבע נחתם ביום 28.02.94 הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ע"י כב' ביהמ"ש המחוזי בתל אביב..."

"בפועל - עד לעצם היום הזה ובחלוף 30 חודש ממועד חתימת הסכם הפשרה נספח א' - טרם פינה הנתבע את הדיירת גב' פרדריקה זקס זהיימר מן הבניין וזאת תוך כדי הפרה בוטה של הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין והונאת התובעים על כל המשתמע מכך".

ליבת המחלוקת בין הצדדים בשתי התובענות, היא בשאלה, האם מר אייל גור הוא המחוייב כלפיהם מכח הסכם הפשרה והאם הוא זה שהפר אותו, כך אני מוצא בתביעה זו ובהמרצת הפתיחה.

בהמרצת הפתיחה העידו המשיבים את הגב' זיוה כהן כעדה יחידה, אשר עדותה הופרכה והוגדרה כ- "רצופה רובה ככולה עובדות שהוכחו כבלתי נכונות ואשר אינן משקפות כלל ועיקר את הדברים כהויתם" (עמ' 3 לפסק הדין).

כך הוסיפה וקבעה כב' השופטת צ'רניאק בפסק דינה בהמרצת הפתיחה: