פסק-דין בתיק א 54607/00

מבוא

הדיון בשתי התביעות שבכותרת אוחד בפניי.

התובעים בתיק 54607/00 בני הזוג פוניס גאולה ורזיאל (להלן: " פוניס"), הינם בעלי הזכויות בדירת דופלקס בת חמישה חדרים בקומה רביעית (להלן: "דירת פוניס") במבנה ברחוב דבורה הנביאה בתל אביב (להלן: " הבניין"), שנבנתה על ידי הנתבעת, חברה העוסקת בעבודות בניין וקבלנות (להלן: " הנתבעת").

הנתבעת חזרה בתביעה שכנגד (להלן: " התביעה הנגדית") כלפי פוניס ושבעה דיירים נוספים בבניין (להלן: " הנתבעים הנוספים")

התובע בתיק 40413/01 דוביצקי גבריאל (להלן: " דוביצקי") הינו בעל הזכויות בדירה ברחוב דבורה הנביאה 49/51 (להלן: "דירת דוביצקי") אשר נבנתה אף היא על ידי הנתבעת, באותו בניין.

שתי הדירות נבנו במסגרת עיסקת קומבינציה (להלן: " עסקת הקומבינציה").

הדיון יחולק, אפוא, לשני פרקים כאשר בפרק הראשון תידון תביעה מס' 54607/00 (להלן: "תביעת פוניס") והתביעה הנגדית הכרוכה בה, ואילו בפרק השני תידון, תביעה מס' 40413/01 (להלן: "תביעת דוביצקי").

חלק ראשון:

תביעת פוניס:

לטענת פוניס, הפרה הנתבעת את חובתה החוזית כלפיו שעה שבדירתו נתגלו ליקויי בנייה  חמורים. פוניס התמקדו בטענתם לקיום מפגעי רטיבות וויתרו על פיצוי בגין יתר הליקויים שנזכרו בתביעתם עוד בשלבים הראשונים של הדיון.

כנגד זאת, טוענת הנתבעת בכתב הגנתה כי הליקויים שנתגלו נגרמו באשמת התובעים, וכי התובעים לא העניקו לנתבעת "הזדמנות נאותה" לתיקון הליקויים כנדרש בחוק. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעים מוגבלים בהיקף תביעתם לסכום שנקבע בחוות דעתו של המומחה מטעמם המהנדס ראובן כץ (להלן: "כץ") עד לסכום של 4,300$ בלבד ואינם רשאים להסתמך על חוות דעתו של מומחה בית המשפט המהנדס יצחק ברמן (להלן: "ברמן"), אשר העמיד את העלות על הסך בשקלים השווה ל 13,100$ בתוספת מע"מ.

יתר הטענות שנזכרו בכתבי הטענות והוגדרו כטענות מקדמיות נזנחו בסיכומים.

חלק הגנת הנתבעת המבוסס על הטענה ולפיה לא זכאים התובעים לסכום העולה על זה שנקבע בחוות דעתו של כץ בעניין ליקויי הרטיבות ראוי לדחייה עוד על הסף. האסמכתא המשפטית המובאת בדברי הסיכום (ת.א. 66511/96) אינה רלוונטית לאחר שבה דובר על מקרה שבו חורג הסכום הנתבע מהסכום הכולל של התביעה מה שאין כן בענייננו. לא זו גם זו. לפי הפסיקה (ע.א 1772/99 לא פורסם) מנועה הנתבעת מלטעון כנגד אומדן עלות תיקון הליקוי שנקבעה על ידי ברמן נוכח העדרה של כל הגבלה בדבר היקף סמכותו (לעניין זה ראה פרוטוקול יום 28/6/00 בפני כב' השופטת ינון) וביתר שאת נוכח כך שלא מחתה בעניין זה מיד לאחר הגשת חוות הדעת ובכך היא נתפסת על הסכמתה.

לאור הודעתם של התובעים בפרוטוקול יום 4.7.05 מסתפקים אלה בסכום שנקבע על ידי ברמן כהולם את הערכת נזקי הרטיבות בדירתם. תביעתם של פוניס כוללת, אפוא, את סכום הפיצוי שקבע ברמן בחוות דעתו בגין ליקויי הרטיבות העומד על הסך בשקלים השווה ל- 13,000$ בתוספת מע"מ, פיצוי נוסף בסכום של 100,737 ש"ח הכולל עלות תיקוני רטיבות שבוצעו על ידם עוד ביולי 2000 (להלן: "תיקוני העבר"), ובנוסף, פיצוי בסכום של 25,000 ש"ח בשל עוגמת נפש.

על פניו יש לדחות את חלק הדרישה העוסק בתיקוני העבר שבוצעו לאחר שאלה לא הוזכרו בכתב התביעה ועצם העלאת הטענה בתצהיר הוא בגדר של חריגה ממסגרת הדיון. 

אשר לחלק התביעה העוסק בעלות הפיצוי שנאמדה ע"י ברמן, אכן מזהה האחרון בחוות דעתו בעיות רטיבות קשות שהן תוצאת חדירת מי גשמים בחלקים שונים בדירה בעלות שנזכרה לעיל.

הנתבעת מכחישה את אחריותה ליצירת מפגע הרטיבות, ומבקשת להטילה על פוניס, וזאת בהסתמך על הטענה ולפיה גרמו אלה במעשיהם לשלושה כשלים שהובילו ליצירת הרטיבות. בין אלה, מונה הנתבעת קיומם של הפרשי מפלס שליליים, הקטנת מוצא המרזב וקיבולו וחסימת קופסאות הניקוז.

הנתבעת, המייחסת את סיבת הרטיבות להצפה שנוצרה בבניין, תולה את היווצרותה בקיומם של הפרשי המפלס השליליים שנעשו לבקשת פוניס, בשינוי מוצא מרזב מי הגשם ונפח הקיבול, ולחילופין בחסימת קופסאות הניקוז, אף אלה תוצאת מעשיהם או מחדליהם של פוניס.

ברמן עומת בחקירתו עם טענותיה אלה של הנתבעת ודחה אותן מכל וכל. כך, בעניין שינוי הפרשי המפלס בין המרפסת לבין חדר המגורים כגורמי הרטיבות הסביר ברמן כי הרטיבות אינה תוצאת קיומם של הפרשי הגבהים אלא תוצאת פגמים שנפלו בקורת ההפרדה וביצוע לקוי של הנחת יריעת האיטום. וכך נשמעו הדברים מפיו בעמוד 9 לפרוטוקול מיום 7.7.05 שורות 3-6: