פסק-דין בתיק א 53801/06

1.         בפניי תביעה לתשלום סך של 280,480 ש"ח וכן למתן הצהרה בדבר בעלותה של התובעת במטלטלין מסויימים.

2.         התובעת היא חברה העוסקת בתחום המסעדנות ובתי הקפה. ביום 15.5.2001 היא שכרה שטח בקומת הגשר בבורסת היהלומים ברמת גן וקיבלה מהנהלת הבורסה זיכיון להפעיל מסעדה בקומת הגשר. מאוחר יותר הורחב הזיכיון והוחל גם על הפעלת בית קפה הנמצא באולם הגלם של מבנה הבורסה.

3.         התובעת טוענת כי הנתבעים, שעבדו בתחילה כשכירים שלה, היו אחראים על הפעלת בית הקפה מטעמה של התובעת. לימים, הם חדלו להיות שכירים של התובעת אך המשיכו לנהל את בית הקפה מכוחו של הסכם הפעלה שנכרת בינם לבין התובעת. ההסכם האחרון בין הצדדים הינו מיום 25.11.2005. במסגרת הסכם זה התחייבו הנתבעים לשלם לתובעת תשלומים שונים הכוללים דמי שימוש בגין הזכות להפעיל את בית הקפה, השתתפות בתשלום ארנונה ועוד. בנוסף, הנתבעים הורשו להשתמש בציוד רב שחלקו בבעלותה של התובעת וחלקו האחר בבעלות צד שלישי, חברת רומבוטס, ומנהלי התובעת ערבו להשבתו לידי רומבוטס.

4.         התובעת טוענת כי נכון לחודש ספטמבר 2006, הנתבעים חייבים לה את הסכומים הבאים:

(א)        סך של 18,000 דולר בגין דמי שימוש עבור החודשים ינואר 2006- מאי 2006;

(ב)        סך של 49,200 ש"ח בגין חוב ארנונה שוטף עבור 12 חודשים, לפי סך של 1,440 ש"ח לחודש;

(ג)         סך של 32,000 ש"ח בגין חוב ארנונה ישן.

אין ספק כי בנוגע לחוב הארנונה השוטף, נפלה טעות אריתמטית אצל התובעת. הסכום המתקבל מפעולת הכפל של 12 חודשים בסך של 1,440 ש"ח לחודש, הינו 17,280 ש"ח בלבד, ולא כפי שנטען בתצהיר מטעם התובעת.

5.         התובעת טוענת עוד כי ביום 6.8.2006 נסגרה המסעדה בקומת הגשר לצורך שיפוצים. זמן קצר קודם לכן רכשה התובעת מלאי של מוצרי מזון בשווי של 120,000 ש"ח, אלא שבמהלך חודש אוגוסט נטלו הנתבעים את המלאי לעצמם.

6.         הנתבעים טוענים כי אינם חייבים דבר וחצי דבר לתובעת.

            לטענתם, הם היו עובדים שכירים של התובעת עד חודש אוגוסט 2006, עת נקלעה התובעת לקשיים כספיים חמורים והפכה לחדלת פרעון. התובעת הפיקה לנתבעים תלושי שכר עד לחודש מאי 2006.

            לדברי הנתבעים, חרף היותם שכירים של התובעת, נגזר שכרם מרווחי בית הקפה, על פי תחשיבים שניהלו מנהלי התובעת כראות עיניהם, תוך קיזוז סכומים שונים מהכנסות בית הקפה שהיו אמורות להיוותר בידי הנתבעים.

            הנתבעים טוענים כי בחודש ינואר 2006 דרשו מהם מנהלי התובעת להקדים תשלום בסך של 18,000 דולר עבור דמי שימוש בגין החודשים ינואר- יוני 2006, על חשבון ההתחשבנות העתידית בין הצדדים. הנתבעים נכנעו בלית ברירה ושילמו את הסכום האמור במזומן. כדי להבטיח את עצמם, הם דרשו וקיבלו מהתובעת שיק בטחון באותו סכום, כדי שאם תתכחש התובעת לתשלום שקיבלה, תהא בידי הנתבעים הוכחה כי הוא אכן בוצע.

            בענין תשלומי הארנונה, הנתבעים טוענים כי התובעת לא שילמה את דמי הארנונה שאותם קיזזה מהכנסות הנתבעים, ולכן אין חוב ארנונה של הנתבעים.

            באשר למוצרי המזון שנגנבו כביכול, טוענים הנתבעים כי מדובר בעלילה, שכן הפריטים שנעלמו הם מוצרי מזון טריים שאורך חיי המדף שלהם נמדד בימים ספורים, כמו חלב ומוצריו, ירקות ודגים. הם נרכשו בחודש יולי 2006, ונעלמו כביכול בחודש אוגוסט 2006, כאשר ברי כי לא ניתן לייחס לנתבעים אינטרס לגנוב מזון רקוב ומקולקל. הנתבעים מכחישים כי פרצו למחסן התובעת.

            הנתבעים טוענים כי בעקבות הפיכתה של התובעת לחדלת פרעון, סילקה אותה הנהלת הבורסה מן הבנין. את מסעדת הגשר היא מסרה לידיה של חברת יטבתה בעיר, ואת הפעלת בית הקפה היא מסרה לנתבעים לפי חוזה מיום 24.8.2006.

דיון