פסק-דין בתיק א 5370/03

השאלה שבמחלוקת

האם רשאי מיופה כח, שבידו יפוי כח בלתי חוזר, להגיש תובענה, עצמאית, בשמו, זו השאלה הנזקקת להחלטה זו.

רקע עובדתי

1.         בכתב התביעה מכתיר התובע את עצמו כ "ד"ר יעקב חרותי כמיופה כוחו של עבד אל פתאח מחמד בזאר".

2.         התובענה הינה למתן פסק דין הצהרתי לפיו יפוי כח בלתי חוזר מיום 23.12.1973 שבידי התובע הינו בר תוקף.

3.         בכתב התביעה נטען, כי הנתבעים 2 ו - 5 ומורישיהם של הנתבעים 1, 3, 4, 6, הינם בעלים של ששה חלקים מתוך 11 חלקים בחלקת מקרקעין בשטח של 134,564 מ"ר הרשומה בספרי המקרקעין לאדמות נבי סמואל כרך 1 דף 15 שטר מס' 375/63.

עוד נטען בכתב התביעה, כי ביום 12.3.1973 מינו נתבעים 1 - 5 את נתבע 7 כמיופה כוחם ביפוי כח בלתי חוזר נוטריוני, וביום 29.1.1973 מינה נתבע 6 את הנתבע 7 כמיופה כוחו ביפוי כח בלתי חוזר נוטריוני.

ביום 23.12.1973 חתם נתבע 7 כמיופי כוחם של הנתבעים 1 - 6 על יפוי כח בלתי חוזר והעביר את זכויותיו לנתבע מס' 8. באותו יום, 23.12.1973, ניתן יפוי כח בלתי חוזר מאת נתבע 8 לתובע להעברת זכויותיו בנכס "עבור אחד מלקוחותיו" (להלן: "יפוי הכוח").

יצוין, כי ביום 10.4.1980 מסר נתבע 8 יפוי כח בלתי חוזר נוסף לנתבע ובו מינה אותו כמיופה כוחו להעביר זכויותיו במקרקעין לציון לוי ולחיים קהתי (להלן: "המוטבים").

4.         בהמשך כתב התביעה נאמר, כי משנפתח תיק בלשכת רישום המקרקעין להעברת הזכויות על שם המוטבים ונודעו פרטי העיסקה ברבים, כי הקרקע נמכרה ליהודים, החלו נתבעים 1 - 6 לפעול לביטול העסקה על ידי ביטול יפויי הכח שמסרו בידיו של נתבע 7. לשם כך פנו לבית המשפט ברמאללה, שם ניתן להם צו מניעה זמני כנגד המוטבים המונע מהם להמשיך לבצע את העיסקה. לטענת התובע נעשו פעולות אלו לאחר שניתנו כבר יפויי כח בידי המוטבים והתובע ולפיכך לא ניתן לבטלם.

5.         בשנת 1996 הגישו המוטבים תביעה כנגד הנתבעים בבית משפט זה למימוש זכויותיהם, אולם תביעה זו נמחקה בנימוק של פורום לא נאות (ת.א. 1820/96 - כב' הנשיא ו. זיילר, החלטה מיום 2.3.99).

6.         בין שאר טענות הנתבעים בכתבי ההגנה שהגישו בתובענה דנן נטען, כי לתובע אין כל עניין בנכס ואין לו כל זכויות בנכס, וכי הזכויות הועברו למוטבים וכמיופה כוחם אין באפשרותו להגיש תובענה זו.

7.         במסגרת קדם משפט ביום 1.11.04 הסכימו ב"כ הצדדים שתחילה תידון שאלת מעמדו של התובע בתובענה זו לאור הכותרת שבכתב התביעה.

הצדדים הגישו סיכומי טענותיהם בכתב.

תמצית טענות הצדדים

8.         ב"כ התובע הרחיב בטענותיו לנושא השתק עילה והשתק פלוגתא ואין אנו נצרכים לנושאים אלו בשאלה המצומצמת שעליה הסכימו ב"כ הצדדים.

לנושא שבמחלוקת, טען ב"כ התובע, כי התובע הינו במעמד של תובע עצמאי, שכן קיבל יפוי כח בלתי חוזר מנתבע 8 להעביר הזכויות לצד שלישי, ולפיכך הפך התובע למחזיק בזכויות במקרקעין ללא כל תלות בנותן יפוי הכח, וסמכויותיו לפעול הן עצמאיות ומוגבלות אך מהמפורט ביפוי כח עצמו.

9.         בא כוח הנתבעים 1 - 6 טוען, כי על פי הנטען בכתב התביעה לתובע אין כל זכות מהותית במקרקעין שכן רוכשיה הם המוטבים. עוד נטען, כי לא ברור כיצד זה התובע, כמיופה כוחו של עבד אלפתאח מחמד בזאר, כנטען בכותרת כתב התביעה, תבע את מייפה הכוח בעצמו.

עוד נטען, כי הנתבעים 1 - 6 וגם הנתבע 7 אינם צדדים לייפוי הכח הנזכרים, והשמות המופיעים בהם הם של נתבע 8 בתור מייפה הכח ושל המוטבים כקונים ושל התובע כמיופה הכח, ולפיכך אין כל יריבות לתובע למול הנתבעים.

10.       בא כוחו של נתבע 7 שב על הטענה, כי התובע אינו הקונה של המקרקעין ואין לו זכויות כלשהן בהן, כפי שמפורט ביפוי הכח ולפיכך אינו יכול לשמש כתובע.

דיון והכרעה

11.       משמעותו המשפטית של יפוי כח בלתי חוזר מקורה בסעיף 14(ב) לחוק השליחות, התשכ"ה-1965, הדן בשאלת סיום השליחות. וכך נאמר שם: