פסק-דין בתיק א 536/06

בפני תביעת הגב' איילת עין גל ובנה עוז בן גל (להלן: " התובעת והתובע בהתאמה ו/או התובעים") למתן צווים הצהרתיים כנגד קיבוץ יפתח אגודה שיתופית בע"מ והנהלתו (להלן: " הקיבוץ/קיבוץ יפתח") בעניין זכויותיו של מר יצחק עין גל ז"ל (להלן: " המנוח") אבי משפחתם - בעלה של התובעת ואבי התובע, והכל כפי שיפורט להלן;

1. צו הצהרתי לפיו המנוח צבר זכויות פנסיוניות ואחרות שהיו בבחינת נכס בידיו העובר ליורשיו במותו.

2.       צו הצהרתי לפיו מכוח תקנון הקיבוץ התחייב הקיבוץ כלפי המנוח כי עם הגיעו לגיל פנסיה יהיה זכאי לזכויות הפנסיוניות שצבר, ואם נפטר לפני הגיעו לגיל הפנסיה יהיו יורשיו זכאים לזכויות אלו.

3.       צו הצהרתי לפיו הקיבוץ הפר את התחייבויותיו כלפי המנוח ויורשיו תוך שהוא מפלה אותם לרעה, בכך ששללו מהם את כל הזכויות הפנסיוניות ואחרות שצבר המנוח במשך חברותו בקיבוץ.

4.       צו הצהרתי לפיו התובעים זכאים לפנסיית השארים של המנוח החל ממועד פטירתו ביום 16.1.91 ועד סוף ימי חיי התובעת.

5.       צו הצהרתי לפיו על הקיבוץ לשלם לתובעים את שווי דמי העזיבה המגיעים ליורשי המנוח בהתאם לתקנון הקיבוץ, על פי ערכה הריאלי של תרומתו לקיבוץ ולחילופין בלבד, באופן שבית המשפט ימצא לנכון.

רקע;

יסודה של תובענה זו נעוץ ביום 16.1.91, היום בו נפטר המנוח, בעלה של התובעת ואביו של התובע. התובעת והמנוח נתקבלו כחברי קיבוץ יפתח בשנת 1968, ומאז במשך 23 שנים, עבד המנוח בקיבוץ, כאשר לדברי התובעת, בעלה המנוח נודע כדמות דומיננטית בפיתוח הקיבוץ ובתרומתו לכלכלת הקיבוץ, וזאת עד ליום פטירתו ה- 16.1.91, בהיותו בן 44 שנים. במהלך כל שנות חברותו של המנוח בקיבוץ, הועברה כל משכורתו ו/או כל גמול אחר מעבודתו, במישרין לקופת הקיבוץ וזאת בשל היות הקיבוץ, במהלך חייו של המנוח, קיבוץ המתנהל על פי המודל ה"קלאסי", לאמור, קיבוץ שיתופי, אשר כל ההכנסות/קרנות/תגמולים של חבריו עוברים לקופת הקיבוץ, לרבות קצבאות הביטוח הלאומי.

תחילה הוגשה התביעה על דרך של המרצת פתיחה (ה.פ. 1098/04) והופנתה כנגד נתבעים רבים, ביניהם רשם האגודות השיתופיות, אשר רובם נמחקו בסופו של דבר, וכיום מופנת התובענה כנגד קיבוץ יפתח והנהלת הקהילה של קיבוץ יפתח ונדונה בדרך של תובענה רגילה, והכל כפי הסכמת הצדדים מישיבת יום 15.12.05:

" בהמלצת בית המשפט הגענו להסכמות כדלקמן:

הסכמנו למחוק את המשיבים 5-3.

הסכמנו להשאיר על כנם את הסעדים 1,2,3 ו- 7.

הסכמנו למחוק את הסעדים 5 ו- 6 בפתיח.

הסכמנו לתקן את סעד הצהרתי מס' 4 באופן הבא שיכתב כדלקמן:

"שינתן צו הצהרתי לפיו המבקשים זכאים לפנסיה השארים של המנוח החל ממועד פטירתו ביום 16.1.91 ועד סוף ימי חיי המבקשת".

יש הסכמה והבנה שהבקשות המקדמיות תמחקנה ותוגש תשובה לבקשה.

יש הסכמה לגבי אישור לפיצול הסעדים כך שנוכל לתבוע בתובענה נפרדת את הסעדים שנמחקו כאן.

אני מסכים להעברת ההליך לדרך של תובענה רגילה..."

יודגש כי בין הבקשות המקדמיות שנמחקו, כאמור לעיל בהסכמה, נמצאת גם בקשת הקיבוץ לסילוק התביעה על הסף, בין היתר, מחמת טענת התיישנות (בש"א 3263/04).