פסק-דין בתיק א 53328/05

תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה יינתן פסק דין על יסוד כתבי הטענות, התצהירים שהוגשו לתיק בית המשפט וסיכומיהם בכתב [להלן - " ההסכמה הדיונית"].

רקע

1.         במהלך ביקור של התובע בחנות הנתבעת 1 לשם קבלת מכשיר חשמלי שמסר לה לתיקון, נחבל על ידי נתבע 2, לטענתו נגרמו לו נזקי גוף וכעת הוא מבקש כי הנתבעים, ביחד ולחוד יפצו אותו על כך. הנתבעים מכחישים חבות, טוענים להגנות שונות וכן מכחישים את הנזקים.

מוסכמות ומחלוקות

2.         ביום 19.7.05 מסר התובע, יליד 1927, לנתבעת 2 מכשיר חשמלי לתיקון.  הצדדים חלוקים לגבי משך הזמן שנדרש לתיקון המכשיר. מכל מקום, ביום 21.7.05 הגיע התובע לחנות הנתבעת 1 [להלן - " החנות"] לקבל  את המכשיר לאחר שנמסר לו שהמכשיר טרם תוקן ואזי ביקש שלא לתקנו [להלן - " יום האירוע"].

3.         אין חולק כי לכך קדמו שיחות טלפוניות בין התובע לעובדי הנתבעת ובפרט "גב' טובה", מזכירתו של  נתבע 2 והנתבע 2 עצמו העובד ב"שירות לקוחות"[להלן - " יניב"]. הצדדים חלוקים לגבי תוכנן של שיחות אלו. התובע טוען בקליפת אגוז כי עובדי הנתבעת 1 התכחשו להבטחה לתיקון המכשיר ביום המסירה ואילו יניב ועובד הנתבעת 1, מר יצחק קטריבס [להלן - " יצחק"] טוענים כי לא ניתנה הבטחה כזו, אלא נאמר שהתיקון יארך מספר ימים; התובע טוען כי בשיחות טלפוניות בינו לבין עובדי הנתבעת 1, אשר קדמו ליום האירוע הוא נענה בגסות על ידי יניב, שאף איים עליו כי המכשיר לא יוחזר לו אם ימשיך בהתנהגותו, קרא לו "אידיוט" ואף ניתק את שיחת הטלפון ביניהם.  יניב ויצחק טוענים כי דווקא נהגו בתובע באדיבות והוא זה שנהג בחוסר סובלנות לאורך כל הדרך.

4.         מכל מקום אין מחלוקת כי בהגיעו לחנות ביום האירוע, פגש התובע ביניב. עוד אין חולק כי באותו שלב, טרם הושלם תיקון המכשיר והמכשיר כפי שהוא נמסר לתובע. בשלב זה התפתח דין ודברים בין התובע ליניב. התובע מצהיר כי יניב כינה אותו "אידיוט" ואזי הוא אמר ליניב שיכנה כך את אביו. יניב מצהיר לעומתו כי התובע נשאר בחנות והחל לקלל את עובדי הנתבעת 1 ובפרט אותו, את יניב ואת אביו של יניב שנפטר.

5.         כאן חלה הסלמה במהלך הדברים, אשר סופה במכה שהיכה יניב את התובע [סעיף 17 לתצהיר התובע וסעיף 24 לתצהיר יניב] [להלן - " האירוע"]. המחלוקות המרכזיות על פי תצהירי הצדדים סובבות סביב טיבה של המכה, האם מכת אגרוף היא או הדיפה והאם מדובר בפעולה תוקפנית של יניב או שמא בפעולה לגיטימית במסגרת הגנה עצמית. התובע הצהיר כי יניב היכה אותו באגרופו בתגובה לדברים שהפנה כלפי אביו המנוח של יניב ואילו יניב הצהיר כי כי התובע התקדם לכיוונו על מנת לתקוף אותו או על מנת לזרוק עליו חפץ ואזי, על מנת להרחיקו, הדף אותו.

6.         אין מחלוקת כי בעקבות פעולתו של יניב נפגע התובע [שם] והמחלוקת המרכזית הינה בשאלת עוצמת הפגיעה. התובע הצהיר כי נגרמו לו שטף דם, נפיחות בשפה העליונה וחתך בתוך פיו. יניב הצהיר כי התובע נפגע קלות בלבד, ייתכן כי משעון או מטלפון שהחזיק בידו באותה עת [סעיף  25 לתצהיר יניב].

7.         לאחר הדברים האלה הזמין התובע ניידת משטרתית לחנות. כאן קמה מחלוקת נוספת בשאלת התנהגותו של יצחק לאחר האירוע. התובע הצהיר כי יצחק סירב לבקשתו להזמין ניידת ועסק בניקוי דמו של התובע מהרצפה [סעיף 23 לתצהיר התובע]. יצחק הצהיר  לעומתו כי התובע סירב להצעתו לעזרה בשטיפת פניו ובהגשת מים, התקשר מיד לאשתו על מנת שתשיג לו לדבריו את עורך דינו וכן התקשר מיד למשטרה. על כן לשיטת יצחק לא היה בכלל צורך שהוא, יצחק יתקשר למשטרה [סעיפים 30 - 32 לתצהיר יצחק]. אין חולק כי בשלב כלשהו לאחר האירוע אמר התובע כי אם היה לו עצמו בן כמו יניב, היה מעדיף גם הוא למות [סעיף 25 לתצהיר התובע וסעיף 32 לתצהיר יניב].

8.         אין חולק כי יצחק סירב לבקשת התובע למסור לו את פרטיו של יניב [סעיף 29 לתצהיר התובע וסעיף 41 לתצהיר יצחק]. יצחק מצהיר כי נמנע מכך מחשש שהתובע יטריד את יניב וכן כי סבר שממילא פרטיו של יניב מצויים בידי המשטרה.

9.         לגרסת התובע נגרמו לו כתוצאה מהמכה שהיכהו יניב נזקי גוף לא - ממוניים, כאב, סבל והשפלה. לגרסת הנתבעים לא נגרמו לתובע נזקי גוף כלל ועיקר והוא מפריז ומגדיל שלא לצורך את תביעתו.

מחלוקות משפטיות

10.        האם פעולתו של יניב הינה בגדר "הגנה עצמית" ועל כן אין הוא נושא באחריות.

11.        האם התובע הוא בגדר מי שהסתכן מרצון  ועל כן קמה לנתבעים הגנה.

12.        האם הנתבעת 1 הינה בגדר מעביד ש"הרשה או אשרר את המעשה" כמשמעות הדבר בסעיף  25 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח - 1968 [להלן - " פקודת הנזיקין"].

13.        ככל שימצא בית המשפט בסיס חבות ואחריות לנתבעים או מי מהם, האם יש מקום לחייב בתשלום פיצויים עונשיים בנוסף לפיצויים "רגילים".

14.        קיימות מחלוקות נוספות אך לאור תוצאת פסק הדין אינני נדרשת להן.

הכרעות עובדתיות

15.        עקרונית, אין מקום להידרש לשיחות ולאירועים שקדמו למפגש בין התובע ליניב ביום האירוע. זאת משום שאין באלה כדי להשליך על השאלות המרכזיות והן - האם ביצע יניב כלפי התובע עוולה של תקיפה לפי סעיף 23 לפקודת הנזיקין והאם עומדת לו הגנה במסגרת זו.

16.        לאור ההסכמה הדיונית והעדר חשיפה של המצהירים לחקירות נגדיות על תצהיריהם מתקשה אני לקבוע ממצאים שבעובדה ביחס לשיחות ולאירועים שקדמו ליום האירוע.