פסק-דין בתיק א 5332/05

1.         התובעתהגישה תביעת שיבוב כנגד הנתבעים בגין תאונת דרכים שאירעה ב 15/03/04 (להלן - התאונה), וגרמה נזק לרכב מסוג רנו, אשר היה מבוטח על ידה בפוליסת ביטוח (להלן - הרנו; להלן - הפוליסה).

בגין נזק זה פיצתה התובעת את המבוטח (להלן - המבוטח) בסך כולל של 3,444 ש"ח (כולל

שכ"ט שמאי ומשוערך ליום הגשת התביעה).

נתבע 1 (להלן - הנתבע) נהג בעת התאונה ברכב מסוג טויוטה (להלן - הטויוטה).

נוכח הצהרת ב"כ הצדדים בישיבת 11/05/06 (עמ' 6 לפרוטוקול), נמחקה התביעה נגד

נתבע 2 ללא צו להוצאות.

2.         ב"כ הצדדים חלוקים באשר לאחריות לתאונה ולגובה הנזק.

3.         לטענת התובעת, הטויוטה חנה במקום אסור לחנייה ובולט לתוך הכביש, ובעת שהרנו

עבר בסמוך אליו, נפתחה הדלת השמאלית של הטויוטה ופגעה בצידו הימני של הרנו.

הנתבע טוען כי הרנו סטה מנתיב נסיעתו ופגע בצדו השמאלי של הטויוטה, אשר חנה כדין בצד הדרך.

בנוסף טוען הנתבע, כי לצורכי פשרה חתם עם המבוטח ב 12/05/04 הסכם פשרה (להלן - ההסכם), לפיו שילם סך של 1,345 ש"ח בגין פיצוי המבוטח על מלוא נזקיו כתוצאה מהתאונה ולפיכך התובעת מנועה כעת מלתבוע אותו בגין הפיצוי שהעניקה למבוטחה.

הנתבע מצידו  הגיש תביעת צד ג' כנגד המבוטח, בטענה כי נוכח האמור בהסכם, על

המבוטח לשפות את הנתבע בגין כל חיוב במידה ויושת עליו במסגרת תביעה זו.

4.         התובעת והמבוטח טוענים, כי מטרת ההסכם היתה לשפות את המבוטח אך ורק בגין נזקי

ההשתתפות העצמית והפסד הנחת היעדר תביעות, ואין באמור בו כדי למנוע מהתובעת לעתור נגד הנתבע לתשלום הפיצוי בו נשאה.

בנוסף, התובעת טוענת כי ההסכם נחתם לאחר שעברה זכות התחלוף אליה (התובעת שילמה למבוטח את תגמולי הביטוח ב 21/04/04) ולכן אין ההסכם יכול לחייבה במסגרת היחסים בינה לבין הנתבע.

5.         לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, העדויות ועיון בהסכם, שוכנעתי, לקבוע העובדות

והמסקנות הבאות:

 5.1.      האחריות וגובה הנזק -