פסק-דין בתיק א 52421/05

בפניי תביעה כספית לתשלום סכום של 15,184 ש"ח, ולאחר הפקדה שאין מחלוקת שבוצעה על ידי הנתבע, נותרה התביעה על הסך של 13,264 ש"ח.

התביעה החלה דרכה כתביעה לפינוי הנתבע, אין מחלוקת כי הנתבע פינה את הדירה לאחר הגשת התביעה, וכי התביעה תוקנה כך שכעת בפני ביהמ"ש רק תובענה כספית.

מטעם התובעים העידו הגב' יוליה שלום, הגב' לימור סעדתי, והתובעת מס' 1 בעצמה. מטעם הנתבע העידו עו"ד מופשוביץ רן, והנתבע בעצמו. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב ופסק דיני זה ניתן לאחר קבלת סיכומי הצדדים.

טענות התובעים:

התובעים טוענים כי הנתבע שכר דירה ברחוב יצחק שדה 58 בתל אביב, וזאת על פי הסכם שכירות  מיום 27.9.04, וזאת מהמנוחה, הגב' מצרי גולט ז"ל, אשר התובעים הינם יורשיה החוקיים.

התובעים טוענים כי מועד סיום תקופת השכירות היה 9.10.05, וכי הנתבע למרות שנדרש לא פינה את הדירה במועד הנקוב בהסכם השכירות, אלא רק ביום 2.11.05.

התובעים טוענים כי הנתבע לא שילם את כל התשלומים המוטלים עליו על פי הסכם השכירות, וכי נותר חייב תשלומים שונים:

בעבור ארנונה סך של 639.95 ש"ח.

בעבור מים סך של 140.70 ש"ח.

בעבור גז סך של 292.85 ש"ח.

וועד בית בסך של 1,400 ש"ח.

כמו כן נטען כי הנתבע חייב בתשלום סך של 5,313 ש"ח, עבור כל יום איחור בפינוי  הדירה.

עוד עתרו התובעים לחייב את הנתבע בתשלום סך של 7,398 ש"ח בגין תיקון חורים צבע וכד', ליקויים שהיו בדירה.

התובעים טוענים כי הנתבע סרב לפנות את הדירה וכי למרות שהיה מודע לחשיבות מועד הפינוי, עוד נטען כלפי הנתבע כי אילץ את התובעים להוציא הוצאות רבות וניכרות על שליחים, והוכחת טענות שמן הראוי שכלל לא תעלנה ולכן עותרים התובעים כי ביהמ"ש יפסוק לתובעים את מלוא הוצאותיהם.

טענות הנתבע:

הנתבע טען כי הגב' הניה נגו היא הייתה נציגת הבעלים וכי הסכימה עימו על הארכת תקופת השכירות בעל פה.

עוד נטען כי הגב' נגו נתנה לנתבע התחייבות מפורשת כי לא תהיה כל מניעה להאריך את תקופת השכירות, וכי כאשר ביקש לקצר את תקופת השכירות הודיעה לו כי לא תהיה כל בעיה עם ארכה בת שבוע שבועיים בכל פעם כפי שיידרש עד שימצא דירה אחרת.

הנתבע טוען כי חוזה השכירות תוקן, על מנת להטעות אותו שכן הסעיף העוסק בדמי וועד הבית תוקן על ידו לאור הטעיה שהוטעה על ידי בעלת הדירה, שכן סבר לאור דבריה כי דמי וועד בית הינם בסכום של 300 ש"ח והסתבר לו כי דמי וועד בית הינם בסכום של 200 ש"ח,  וההפרש נועד לשם תיקונים שוטפים שאינו חייב לשאת בהם כדייר.

ביחס לארנונה נטען כי לא הייתה כל אפשרות לדעת מהי יתרת החוב בגין הארנונה והמים וכי ככל שנותרת יתרת חוב הרי אין כל מניעה לשלמו. עוד נטען כי ביצע את כל התשלומים השוטפים.