פסק-דין בתיק א 52181/05

הצדדים וטענותיהם

הצדדים

התובע יליד 1957  עבד כעובד אחזקה אצל הנתבעת, ונפגע בתאונת עבודה ביום 18.3.00 עת נפל על כף רגלו מחמם אויר כבד.

הנתבעת הינה חברת החשמל לישראל בע"מ, אשר העסיקה את התובע כעובד אחזקה בתחנת הכוח אשכול באשדוד.

טענות התובע על פי כתב התביעה 

ביום 18.3.00 עסקו התובע ועובדים נוספים בהרמת מחמם אוויר כבד ע"י עגורן בתחנת הכוח באשדוד, מחמם האוויר חובר לכבלי העגורן באמצעות "פרפרי" מתכת מיוחדים אשר מאפשרים לסובב את מחמם האוויר כשהוא מורם מהקרקע. מפעיל העגורן הרים את מחמם האוויר ושזה הגיע לגובה של מטר וחצי מהקרקע החליק לפתע כבל העגורן מה"פרפר" אליו היה מחובר. כתוצאה מכך, נפל מחמם האוויר אל הקרקע כשהוא פוגע בחזהו של התובע ונוחת על כף רגלו השמאלית.

התובע הובל מיד לקבלת טיפול רפואי בבית החולים קפלן ברחובות. שם אובחן שהתובע סובל מנפיחות בכף רגל שמאל, ופצע שפשוף. בעקבות מצבו הוחלט לאשפזו להשגחה ולקיבוע שבר בגליל מקורב של אצבע Iוהתובע שהה בתקופת אי כושר עד ליום 1.10.00.

התובע צירף לתביעתו חוות דעת רפואית מאת ד"ר מוריס עזריה, מומחה לכירורגיה אורטופדית אשר קבע כי התובע נפגע באורח קשה בכף קגלו השמאלית וסובל משברימעיכה באצבעות 2-4, בגינם קבע נכות צמיתה בשיעור של 20% עפ"י תקנה 35(1) לתקנות המל"ל.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל ולתובע נקבעה נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין דפורמציה של הקשת הרחבית.

לטענת התובע, במקרה דנן חל היפוך נטל הראיה שעה שהנתבעת סירבה למסור לו את דו"ח החקירה שהכינה בעקבות התאונה, כאשר בעקבותיו שונו נהלי העבודה ואף הוצאו משימוש אותם פרפרי המתכת ששימשו להרמת המחמם.

התובע טען כי אין הוא יודע ואין הוא יכול לדעת את נסיבות קרות התאונה, וכי נסיבות אלה מתיישבות יותר עם אי שמירה על רמת זהירות סבירה מצד הנתבעת ו/או עובדיה ו/או משמשיה האחרים, מאשר עם שמירה על רמת זהירות סבירה ו/או העדר רשלנות מצידה של הנתבעת, ולכן ההוכחה כי לא היתה רשלנות מצד הנתבעת ו/או עובדיה ו/או משמשיה חלה על הנתבעת.

לחלופין טען התובע, כי התאונה ארעה כתוצאה משימוש בעגורן עם התקני חיבור מסוכנים ו/או לא מתאימים וכי הנתבעת הינה הבעלים ו/או המחזיק את המתקן ו/או אחראית, בין ישירות ובין באמצעות עובדיה ו/או משמשיה כאמור, על השימוש בו ו/או יצירתו ו/או המצאותו, ועל כן חובת ההוכחה כי לא היתה רשלנות ו/או חוסר זהירות מצד הנתבעת ו/או עובדיה ו/או משמשיה ו/או שלוחיה תחול על הנתבעת.

התובע טען כי בנסיבות המקרה מתקיימים היסודות הנדרשים בס' 41 לפקודת הנזיקין, להחלת הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו", ולכן על הנתבעים מוטלת הראיה כי לא הייתה בהתנהגותם, או כל מי מטעמה, משום התרשלות שיחובו עליה.

כמו כן טען התובע, כי בנסיבות המקרה הנדון חלה "חזקת הרשלנות", או "הנחת הרשלנות", וגם מן הטעם הזה, על הנתבעים הראיה כי לא היה בהתנהגותם או בהתנהגות כל מי מעובדיהם או עושי דברם, משום התרשלות שיחובו עליה.

לטענת התובע התאונה נגרמה כתוצאה מרשלנותה, או חוסר זהירותה, או פזיזותה של הנתבעת וכל מי מטעמה, תוך הפרה מוחלטת של חובות הזהירות המוטלות עליהם, תוך הפרת החובות החקוקות כפי שנקבעו עפ"י כל דין, ובמיוחד בחקיקת הבטיחות בעבודה. אלו כפי שהתבטאו, בין היתר, במעשים ו/או במחדלים כדלקמן:

1.       הפרת הוראות החוק בקשר לבטיחות העבודה ואשר התובע הוא מסוג האנשים שהן באות להגן עליהם.

2.       לא נקטה בכל האמצעים המתאימים על מנת להבטיח את מניעת התאונה.

3.       לא הזהירה כלל ו/או במידה מספקת את התובע ביחס לאופיה המסוכן של העבודה ו/או למצב המסוכן שנוצר במקום והסכנות הכרוכות בו.