פסק-דין בתיק א 52045/03

ביום 23.03.03 ארעה תאונת דרכים בשיכון ג' בב"ש.

רכב התובעת מסוג משאית, עמד לטענת התובעת במצב  של עצירה מוחלטת ברמזור אדום ובעת שהתחלף הרמזור לירוק, והמשאית החלה בנסיעה, לפתע  נדחק מימין רכב הנתבעים, מסוג טנדר מיצובישי,  במרווח שבין המשאית לאי התנועה עליו מוצב הרמזור שמצד ימין.

בעת שעלה רכב הנתבעים על אי התנועה/על המדרכה, פגע  עם צדו השמאלי בצידה הימינית של המשאית וגרם לה לנזק הנתבע בתובענה זו.

הנתבעים מאידך טענו, כי נהג הנתבעת נסע לכיוון צומת רחוב השלום עם רחוב בן גוריון בבאר שבע, ובהגיעו לצומת עמד ליד הרמזור שהיה באור אדום. בעוד נהג הנתבעים עומד ברמזור, משאית התובעת  הגיעה מאוחריו, התקדמה ונעמדה משמאל לרכב הנתבעים כשהיא צמודה אליו וכשהתחלף הרמזור לירוק, החלה  משאית התובעת בנסיעה, תוך כדי שהיא סוטה לרכב הנתבעים, ומבלי להבחין, פגעה המשאית  בכל הדופן השמאלית של הטנדר.

נהג התובעת, מר שקאדי שבתאי, העיד בפני. עדותו היתה אמינה, התיישבה היטב עם תמונות הנזק, ועם התמונות שצולמו על ידו של שני הרכבים בזמן התאונה ושהוגשו לי וסומנו ת/1 .

לטענת העד שקאדי כשנעמד ברמזור הוא עמד לבדו ולא היה אף רכב מימינו וכשהתחלף הרמזור לירוק, רק אז עקף נהג הנתבעת את השיירה שעמדה מאחוריו [ כ- 3-4 רכבים], ונדחק במרווח  שבינו לבין אי התנועה.

(ראה: עמ' 1   ועמ' 2 לפרוטוקול הדיון  מיום 30.06.04).

בתמיכה לעדותו של נהג  התובעת,  העיד גם  העד ולדימיר חרקוב, שגם הוא  נהג משאית שהעמיס  בטון במערבל הבטון בו נהג מאותו מקום בו פרק נהג התובעת גם הוא בטון. אלא שיש להבהיר כי שני הנהגים אינם מכירים האחד את השני  היכרות אישית, מלבד העובדה כי הם יכולים לזהות אחד את רעהו כנהגים העובדים בענף הבטון.

עד זה, גם הוא התגלה כעד מהימן, אובייקטיבי שאינו נוגע בדבר והוא תמך  תמיכה מלאה  בגרסת נהג התובעת, כי נהג הנתבעת לא היה ברמזור בעת שנהג התובעת  עמד שם באור אדום והוא הגיע רק לאחר שזה האחרון החל בנסיעה,  כשהתחלף  האור לירוק.

משמע, נהג הנתבעת עקף את השיירה שעמדה ברמזור, ובכלל זה את המשאית של עד התביעה  2, שעמד  גם הוא ברמזור מאחורי רכב התובעת.

נהג הנתבעת, בללוב ארתור, בעדותו התגלו סתירות והגעתי למסקנה, כי לא  ניתן לסמוך על "עדותו היחידה", על מנת להשתית על  עדות זו את גרסת ההגנה.

נהג הנתבעת טען,  כי הוא הגיע ראשון  לרמזור ועמד  שם לפני המשאית, והיא זו שנצמדה אליו לדלת האחורית, כלומר חזית רכבו  היתה לפני המשאית ברמזור  כששניהם עמדו באדום.

(ראה: עמוד 3 שורות 12-13 לפרוטוקול הדיון).

עדות זו, לגבי מצב הרכבים ברמזור בטרם החלו בנסיעה, אינה מתיישבת עם עדותו של נהג הנתבעת עצמו, שהעיד קודם לכן, כי  100 מטר לפני הרמזור, המשאיות היו לפניו ואין זה סביר,   כי הוא הצליח  לעקוף אותן ולעמוד לפניהן ברמזור, אלא אם, טענת עדי התובעת נכונה,  כי בעת שעמדו כבר ברמזור עקף אותם נהג הנתבעת מימין.

יתר על כן,  תיק המשטרה הוגש לי על ידי הנתבעים והוצג על ידם  בתמיכה  לגרסתם,  אלא שבשרטוט שעשה בוחן התנועה, ארז יעקובובסקי, מצויין מפורשות כי משאית התובעת עמדה ברמזור לפני רכב הנתבעת, בטרם החלו בנסיעה,  וברור שעדות זו אינה מתיישבת עם עדותו של הנתבע כי הוא עמד לפני רכב התובעת ברמזור, כשעמדו שניהם באור אדום.

עוד ניתן לראות בתמונות הנזק, כי מדובר בפגיעה  לכל אורך הטנדר, עובדה  שגם היא אינה מתיישבת עם טענת הנתבע, כי המשאית עלתה עליו אלא יותר מתיישבת עם טענת התובעים, כי הטנדר השתפשף לכל אורכו במשאית בזמן שניסה להידחק במרווח שנוצר.

לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי נהג הנתבעים  אחראי לתאונה.

התובעים הסמיכו אותי לפסוק בהתאם לסעיף 79[א].

התובעת לא הוכיחה את רכיב אובדן ההכנסות שבתביעתה והגם שהגעתי למסקנה , כי נהג הנתבעים אחראי לתאונה, אני סבור כי  לנהג התובעת " אשם תורם ", כשהחל בנסיעה מבלי שהבחין ברכב הנתבעים המצוי מימינו.