פסק-דין בתיק א 51995/05

התביעה שבפני מתייחסת לתאונת דרכים שארעה ביום 15.2.2004 בצומת דולפין בחיפה. לטענת התובעת, הנהג מטעמה (שייקרא להלן: " התובע", למען הנוחות), נסע ברח' ההגנה והתכוון לפנות שמאלה, לכיוון בת גלים. במקום יש שני נתיבי נסיעה שמיועדים לפנייה שמאלה. התובע עמד בימני מבין השניים. לדבריו, הגיע לרמזור כאשר זה היה אדום. הוא עמד והמתין וכאשר התחלף הרמזור לירוק הוא נכנס לצומת. לפתע הגיח רכב הנתבעים, מהנתיב הנגדי, ופגע ברכב התובע בדופן ימין בדלת האחורית, ולאורך כל הדופן, ובעיקר בגלגל האחורי ימני של המכונית. עם התובע ברכב נסע אדם נוסף, אשר מתגורר בחו"ל ולא יכול היה על כן להגיע לעדות. לאחר התאונה, צלצל התובע לבתו, וסיפר לה מה התרחש. לטענת התובע - בנתיב השמאלי לפנייה שמאלה לא היה כלי רכב נוסף והוא איננו זוכר אם נסעו כלי רכב בנתיבים שמימינו, המיועדים לנסיעה ישר. לדבריו, הוא משוכנע כי פנה שמאלה כאשר התחלף הרמזור לירוק.

לטענת הנתבעים, רכב המשטרה הוא שנכנס לצומת ברמזור ירוק, ואילו התובע פנה בניגוד לרמזור אדום בכיוון נסיעתו. ברכב המשטרתי נהג שוטר ועמו היה שוטר נוסף, כנוסע. לטענת השוטר, לאחר התאונה הזעיק שוטרים נוספים ואלה הגיעו למקום האירוע. לטענתו, הם שמעו את התובע אומר לבן שיחו בטלפון שהוא נכנס לצומת ברמזור אדום. לדברי הנהג השוטר, גם לו אמר התובע שהוא מצטער, והוא לא שם לב שהיה רמזור אדום ולכן נסע. לדברי הנהג השוטר הוא נסע בנתיב האמצעי מבין שלושה נתיבים באותו צומת, כאשר מדובר בצומת רחב מאוד. הוא ראה שהאור בכיוון נסיעתו ירוק, גם כאשר נכנס לצומת וגם כאשר היה בתוך הצומת. לדבריו, מימינו נסע כלי רכב נוסף והרכב הזה נעצר לידו ואמר לו שמזל שהוא כזה נהג טוב. זאת, מאחר שכאשר ראה את רכב התובע, סטה מעט שמאלה באופן שנמנעה פגיעה חזיתית, והפינה הימנית קדמית של רכב המשטרה היא שפגעה בחלק האחורי של רכב התובע. לטענת הנהג השוטר, התובע עצר באמצע הצומת, כנראה משום שנבהל כשראה את רכב המשטרה.

בדיון שבפניי העידו התובע, בתו, הנהג השוטר ושני שוטרים נוספים שהגיעו למקום לאחר התאונה. הנוסע ברכב התובע, הנמצא כאמור בחו"ל, לא הגיע לעדות וכך גם לא הגיע לעדות השוטר הנוסף, שנכח במועד התאונה ברכב המשטרה. לטענת ב"כ הנתבעים, השוטר האמור לא אותר.

התובע העיד בצורה ברורה, אמינה ורציפה וציין בוודאות שנכנס לצומת ברמזור ירוק. לעניין גרסת הנתבעים כי שמעו אותו אומר לבתו שהוא נכנס לצומת ברמזור אדום אמר, שאמר לבתו שהשוטרים מנסים לשכנע אותו שהוא נכנס לצומת ברמזור אדום, אך הוא משוכנע שנכנס ברמזור ירוק. לדבריו, לא ראה את רכב המשטרה בטרם הפגיעה והופתע מהמכה.

בתו של התובע הוזמנה לעדות בשל אותה גרסה של הנתבעים, לפיה התובע אמר לה סמוך לאחר התאונה שנסע באור אדום. היא העידה על שיחת הטלפון ואמרה שאביה אמר לה שהוא לא יודע מה קרה: הוא הגיע לצומת, היה אור אדום והוא נעמד וחיכה שהרמזור יתחלף לירוק. אז החל לנסוע והגיע כלי רכב שפגע בו. התובע אמר לה שאומרים לו שהוא עבר באור אדום, אך לבתו אמר התובע בפירוש כי עמד בצומת וחיכה שהאור יתחלף לירוק, ורק אז נסע.

השוטר שנהג ברכב העיד כי מדובר בצומת רחב מאוד. הוא טען כי הבחין ברכב התובע נכנס לצומת משמאלו כאשר היה כבר באמצע הצומת. הוא בלם וניסה להתרחק ממנו לכיוון שמאל, כדי למנוע תאונה חזיתית, אלא שהתובע נעצר באמצע הצומת ואז רכב המשטרה פגע בו מאחורה. הוא העיד כי ברכב התובע נסעו התובע וגברת נוספת, מבוגרת. הוא ציין שהתובע אמר לו בהתחלה שהוא מצטער, ולא שם לב שהיה רמזור אדום, ולכן נסע. הוא הזעיק את השוטרים הנוספים, לרבות הקצינה האחראית על הצוות שלו, והם הגיעו למקום.

הקצינה ששימשה כראש משמרת בסיור בחיפה באותו יום הגיעה אף היא להעיד. השוטרים שהיו ברכב שהיה מעורב בתאונה הם חלק מהצוות שהיא אחראית עליו. הם דיווחו לה במכשיר הקשר שהם עשו תאונה בצומת דולפין והיא הגיעה למקום. לדבריה, היא לא ראתה את התאונה אך היא שמעה את התובע מדבר בטלפון, שעה שהיה מחוץ לרכב. היא שמעה אותו אומר שעבר בטעות ברמזור אדום. בחקירתה הנגדית היא אמרה שאיננה יודעת אם ייתכן שלפני הדברים ששמעה, לפיהם הוא נסע באור אדום, הוא פתח במילים "הם מאשימים אותי ש...".

שוטר נוסף שהגיע לעדות הגיע למקום האירוע אף הוא לאחר שהתרחש. הוא רשם זכרון דברים שסומן נ/6 ושבו ציין כי היה עד שמיעה לשיחת טלפון של הנהג ברכב השני, ובמהלך השיחה הנהג (התובע) מסר למדבר עמו שאינו יודע מה קרה והוא נכנס לצומת באדום. יצויין, כי שעת רישום המזכר הינה 15:30, אך על פי דו"ח הפעולה של המשטרה (נ/5) וכל המסמכים והעדויות האחרים, שעת התאונה הייתה בערך בשעה 16:35.

לאחר ששמעתי את כל העדים, ועיינתי בחומר הראיות שבפניי, לרבות תמונות הנזק ברכב התובעת (ת/1), תמונות הנזק ברכב המשטרתי (נ/1), הודעת הנהג ברכב התובעת (ת/2), הודעת הנהג ברכב התובעת במשטרה (נ/3), הודעת השוטר הנהג במשטרה (נ/4), דו"ח הפעולה של הנהג השוטר (נ/5), זכרון הדברים של השוטר אלכס שרייבר (נ/6) ותרשים של הצומת שנערך ע"י בוחן תנועה (נ/2), אני מגיעה למסקנה כי בפניי גרסה מול גרסה, כאשר אין ביכולתי להעדיף גרסה אחת על פני השנייה. משני הצדדים לא הגיע לעדות עד נוסף רלוונטי שהיה במקום האירוע. המחדל של הנתבעים גדול יותר בעניין זה, מאחר שמדובר בעד שהוא שוטר, ונראה לי שבמאמץ ראוי ניתן היה לאתרו, בעוד שעד התביעה שלא זומן מתגורר בחו"ל, ולא ניתן היה להביאו לעדות. מצד שני, מטעם הנתבעים הגיעו לעדות עדים נוספים, שאמנם לא נכחו בתאונה, אך העידו כי שמעו את התובע אומר לבתו שהוא אשם בתאונה. יצויין, כי בתו של התובע העידה שהדברים לא נאמרו. עדי ההגנה העידו כי ייתכן שהתובע אמר שזה מה שמאשימים אותו, אך הם לא שמעו פתיח כזה לדבריו. התובע עשה רושם אמין ביותר ומסר גרסה ברורה. מעדות השוטר התרשמתי פחות, בעיקר מאחר שהתיאורים הערים שלו לא התיישבו עם שרטוט הצומת נ/2 ועם מיקומי הפגיעה בכלי הרכב. אינני מקבלת את גרסתו שהתובע נכנס לצומת כשהרכב המשטרתי כבר היה באמצע הצומת, שכן לאור גודל הצומת - אילו היה הדבר נכון - היה חולף את הצומת בטרם הספיק התובע להגיע למקום שבו ארעה התאונה. אין לי ספק, כי הרכב המשטרתי נכנס לצומת כאשר התובע כבר היה בתוך הצומת, ולו באופן חלקי. ואולם, בנקודה העיקרית, והיא השאלה מי נכנס לצומת בניגוד לרמזור אדום - אני מוצאת שכפות המאזניים מעויינות. לפיכך, איש מהתובעים (בתביעה ובתביעה שכנגד) לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו.

התוצאה היא שאני דוחה הן את התביעה והן את התביעה שכנגד ובנסיבות העניין כל צד ישא בהוצאותיו הוא.

ניתן היום י"ד בכסלו, תשס"ז (5 בדצמבר 2006) בהעדר הצדדים הנ"ל.

מיכל  ברק-נבו,  שופטת

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: