פסק-דין בתיק א 51649/03

1.     ביום 15.6.03 התקשרה התובעת עם הנתבע בהסכם זיכיון לפיו תשלם התובעת תשלום חד פעמי בסך 2000$ בתוספת מע"מ בעד זיכיון להפעיל באשדוד חנות ולשווק בה מוצרי חלב לסוגיו, לרבות גבינות ויוגורטים תחת השם המסחרי "מחלבת גל" (להלן: " ההסכם"). על פי ההסכם חתמה התובעת ערבות בנקאית על סך של 22,000 ש"ח (להלן: " הערבות") וכן נקבע כי הפרה יסודית של ההסכם על ידי מי מהצדדים תחייב בפיצוי מוסכם של 20,000 $. 

2.     "מחלבת גל" היא עוסק מורשה הנמצא בבעלותו הבלעדית של הנתבע ועוסקת, בין היתר, בייצור ובשיווק מוצרי חלב, לרבות גבינות מסוגים שונים, שמנת מסוגים שונים, חלב עיזים, חמאה ועוד (להלן: " המחלבה"). המחלבה ממוקמת בחצר משק הורי הנתבע בכפר טרומן, כאשר בסמוך למחלבה נמצאת "חנות המפעל", שאף היא בבעלותו המלאה של הנתבע ושם נמכרים גם ארבעה "מוצרים נלווים" והם: יין, חמוצים, שמן ודבש. מלבד חנות המפעל, ולמעט הסכם הזיכיון נשוא תיק זה, לא היו לנתבע בבעלותו או שליטתו חנויות נוספות. אין מחלוקת כי במועדים הרלוונטיים היו בבעלות אימו של הנתבע, טובה רובינשטיין (להלן: " האם") שתי חנויות, האחת בפתח תקווה והשנייה באור יהודה, אשר מכרו את מוצרי המחלבה, אולם אלו לא היו חנויות בזיכיון ולא היו שייכות לנתבע.

3.     את הקשר עם הנתבע יצר בן זוגה של התובעת, מר יוסי גוליס (להלן: " יוסי"). התובעת ויוסי נפגשו עם הנתבע, אביו (דני רובינשטיין) (להלן: " האב") ואחיו (רן רובינשטיין) (להלן: " האח") בכפר טרומן והחלו במשא ומתן שנמשך כארבע או חמש פגישות בסופם נחתם ההסכם, שנוסח על ידי עורך דין כלפון, אשר הובא על ידי הנתבע ושכרו שולם לו על ידי שני הצדדים.

4.     ביום 15 ביולי 2003 פתחה התובעת חנות באשדוד ולטענתה, על מנת לממן את פתיחת החנות מכרה את דירתה. טרם הפתיחה ביצעה הזמנה של מגוון מוצרי המחלבה בעלות הזמנה של כ-8,000 ש"ח. לטענת התובעת, כבר לאחר ההזמנה הראשונה לא עמד הנתבע בדרישת הלקוחות של התובעת ולא סיפק את המוצרים שנדרשו לה על פי הדרישה, ולכן בלית ברירה הודיעה התובעת לאב, כי היא נאלצת לרכוש מוצרי חלב מספקים אחרים. לטענת התובעת, כאשר ביקשה לעשות הזמנה ביום 10 באוגוסט 2003 סירב הנתבע לבצע את ההזמנה והודיע לה כי אין לו כוונה להמשיך ולעבוד עימה. לטענת התובעת, ביום 19.8.03 היא קיבלה בדואר רשום מכתב, נושא תאריך 6.8.03 (נספח "ג" לתצהיר הנתבע) מעורך דין כלפון בו נטען, כי היא ביצעה הפרה יסודית של ההסכם, כאשר מכרה בחנות מוצרים שונים, שאינם של הנתבע ואף מוצרים של מתחריו וגרמה לו נזקים ולכן ההסכם מבוטל. באותו מכתב ב"כ הנתבע דרש את הפיצוי המוסכם בהסכם בסך 20,000$, שאם לא כן יחלט את הערבות. ביום 17.8.03 פנה הנתבע אל הבנק בבקשה לחלט את הערבות והתובעת פנתה לבית המשפט וקיבלה צו מניעה זמני למניעת חילוט הערבות. בשלב מסוים פג תוקף הערבות ועל פי החלטה נוספת של בית המשפט היא לא חודשה.

טענות התובעת

5.     התובעת טוענת כי ההסכם בוטל שלא כדין, באשר היא לא הפרה את ההסכם, ולכן היא דורשת לאכוף את ההסכם ולחילופין פיצויים לנזקים שנגרמו לה בגין ביטול ההסכם בסך כולל 808,270 ש"ח.

6.     התובעת טוענת כי הנתבע הציג בפניה מצגי שווא במשא ומתן שקדם להתקשרות לפיהם יוכל לעמוד בהתחייבות לספק לחנות מוצרים בכמות, איכות ומחירים כנדרש לה, ובפועל לא היה מסוגל לכך ולכן נאלצה לפנות למתחריו ומכאן שלא היא הפרה את ההסכם, אלא הוא.

7.     התובעת טוענת עוד כי הנתבע ניהל עימה משא ומתן בחוסר תום לב, כאשר ראה בתובעת "טרף קל". לנתבע לא היתה כוונה אמיתית לקשור עם התובעת יחסי מסחר הוגנים לטווח ארוך, אלא כוונה לנצל את תמימותה וחוסר ניסיונה במטרה להתעשר שלא כדין על חשבונה.

8.     התובעת טוענת כי הנתבע הוא שהפר את ההסכם בעת שביטל שלא כדין את ההסכם ולא סיפק סחורה בכמויות ובאיכות הנדרשת.

9.     התובעת טוענת כי הנתבע פעל בחוסר תום לב הן בשלב המשא ומתן והן בשלב קיום ההסכם, משום שדרש מהתובעת מתן ערבות בנקאית למרות שהמכירות היו במזומן ומשום שהניח לתובעת להשקיע השקעות רבות בחנות וליצור ביקוש למוצרים שלא יכול היה למלא. עוד רואה התובעת חוסר תום לב במהירות שבה ביקש הנתבע לממש את הערבות- חדש בלבד לאחר פתיחת החנות - וכאשר הוא ידע מה הם המוצרים הנמכרים בחנות עוד במועד פתיחת החנות. עוד היא מפנה לכך שמכתב ב"כ הנתבע יצא כבר ביום 6.8.03.

10.התובעת טוענת כי היא השקיעה את כל הונה בחנות, התבססה על המחירים הזולים של הנתבע, שהיו היתרון היחסי של החנות על פני מתחרותיה, ולכן היא ביקשה מבית המשפט לאכוף את ההסכם, ואם לאו לפסוק לה פיצוי מוסכם בסך 22,000$ שהם 96,800 ש"ח.

11.התובעת טענה עוד, כי בשל מצגי השווא של הנתבע ו/או ביטול ההסכם על ידו שלא כדין על הנתבע להחזיר לה את ההוצאות שנגרמו לה עקב ההתקשרות בסך של 184,670 ש"ח על פי הפירוט כדלהלן: תשלום בעבור הזיכיון במסגרת ההסכם (10,384 ש"ח); תשלום בגין שילוט החנות (4,602 ש"ח); תשלום בגין פרסום המחלבה (2,000 ש"ח); שכר טרחת עורך דין בגין עריכת ההסכם (1,838 ש"ח); תשלום בגין סחורה שלא התקבלה (15,576 ש"ח); תשלום בגין שיפוץ החנות, ציוד וסחורה שנרכשו (150,000 ש"ח).

12.עוד טענה התובעת כי על הנתבע לשלם בגין כל הנזקים הצפויים לה במשך שלוש שנים, משום שלתובעת הסכם שכירות לשנה עם אופציה לשנתיים. ברכיב זה תבעה התובעת סך של 623,600 ש"ח. סך כל הפיצוי בגין הפרת ההסכם על פי כתב התביעה הינו סך של 808,270 ש"ח.

טענות הנתבע

13.הנתבע טוען כי התובעת היא שהפרה הפרה יסודית את הסכם הזיכיון כאשר מכרה בחנותה מוצרים שלא אושרו על ידו ואף מוצרים המתחרים במוצריו. הנתבע טען עוד כי התובעת התחייבה להזמין הזמנות של מינימום 2,000 ש"ח אך הזמינה פחות מכך ובכל זאת הנתבע סיפק את הסחורה המבוקשת. הנתבע טען כי התובעת מכרה מוצר המכונה "אצבעות שוקולד", אשר אינו מיוצר על ידו, בעטיפה שקופה הנושאת את הלוגו שלו.

14.הנתבע טען עוד כי התובעת השתמשה בכשרות שיש למוצריו לצורך מוצרים אחרים בחנותה תוך הונאת הלקוחות ועבירה על החוק.

15.אשר לחילוט הערבות, הנתבע טען עוד כי לאור הפרות ההסכם הוצא ביום 6.8.03 מכתב ב"כ, עו"ד כלפון, ובו הודעת ביטול ההסכם, ורק 11 יום מאוחר יותר, ביום 17.8.03, נשלחה הודעה בדבר חילוט הערבות, כאשר על פי חישובי הנתבע אמורה היתה התובעת לקבל את המכתב ב- 8.8.03 וניתנו לה במכתב 7 ימים לתשלום הפיצוי המוסכם, טרם שהערבות תחולט.

הליכים ועדויות

16.התובעת הגישה תביעה על סך של 808,270 ש"ח כנגד שלושה נתבעים: הנתבע, האח והאב. השופטת נעה גרוסמן בהחלטתה מיום 12.2.04 קבעה כי האב והאח ימחקו מכתב התביעה, משום שאינם חתומים על ההסכם, אלא חתום הנתבע בלבד. חשוב לציין, כי במקביל הגיש הנתבע כתב תביעה בסדר דין מקוצר כנגד התובעת בבית משפט שלום בהרצליה (ת"א 6020/06) בגין הפרת ההסכם על ידה, כטענתו, ולתשלום סכום הפיצוי המוסכם על פי ההסכם (20,000$ אשר שווים 90,480 ש"ח). עו"ד שריזלי הבהיר לפרוטוקול (יום 7.3.07 עמוד 54) כי אין בכתב ההגנה בקשה לקיזוז או תביעה שכנגד המתבררת בפני בתיק זה. לפיכך, בפסק דין זה איני דנה בטענת הנתבע לנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי התובעת. הדיון בבית המשפט בהרצליה ממתין לקביעה בפסק דין זה, כאמור בפרוטוקול מיום 4.5.08, שהוגש לי בהסכמת הצדדים.

17.הליך נוסף שנוהל בין הצדדים היה בקשת התובעת לפטור אותה מתשלום המחצית השנייה של האגרה. התיק התנהל בפני כבוד הרשם משה כהן, אשר קיבל את תגובת הנתבע וכן את תגובת הפרקליטות בשם המדינה. התובעת ויוסי אף נחקרו בפני הרשם, וביום 16.4.07 ניתנה החלטת הרשם לפיה התובעת אינה פטורה מאגרה. לאחר שהתובעת שילמה את סכום האגרה המלא, ההליך בפני נמשך.

18.כמו כן ניהלו הצדדים הליך ביניים בעניין חילוט הערבות הבנקאית, הליך שעוד אשוב לעסוק בו בהמשך.

19.מטעם התובעת העידו התובעת ויוסי, ומטעם הנתבע העידו הנתבע, האב והאח. בסיום העדויות ביקש ב"כ הנתבע להביא עדות של האם וב"כ התובעת ביקש להביא עדות של אחת המוכרות בחנות, ששמה אילנה (להלן: " העובדת"). אישרתי את הבאת שתי העדות. בדיון הנוסף שנקבע הובאה לעדות רק האם ואילו העובדת לא הובאה לעדות, באשר לטענת ב"כ התובעת, היא לא נמצאת בארץ.

ההסכם