פסק-דין בתיק א 51514/04

בפניי תביעה כספית על סך של 15,762 ש"ח, שמקורה בבקשה לביצוע שטר.

טענות הנתבעים

טרם ההתקשרות בין הצדדים, הבטיחה התובעת לנתבעת, כי תספק לה מקרר לאחסון מוצרי התובעת במיני מרקט אותו ניהלה הנתבעת.

להבטחת פירעון לרכישת המקרר, החתימה התובעת את הנתבעת וערביה על שטר חוב לביטחון, כאשר הנתבע ושותפו, ערבו לפירעון השטר, מושא התביעה שבפני.

לטענת הנתבעים, השיק הינו לביטחון, כיוון שנועד להבטחת פירעון תשלומי המקרר לאחר רכישתו. ככזה, אינו מוחלט אלא מותנה  ברכישת המקרר ואי פירעון התשלומים בגין רכישה זו.

המקרר לא סופק לנתבעת, כיוון שזו רכשה מקרר אחר בכוחות עצמה, ולכן לא נתקיים התנאי שנילווה לשטר.

לאור המפורט לעיל הנתבעים לא חייבים לתובעת דבר, כולל הסכום הנקוב בשטר.

התובעת לא נענתה לדרישות הנתבעים להשבת השטר, ודבר השטר נשכח מליבם. לכן אחיזת התובעת בשטר, נגועה בפגם קנייני, המאיין את זכות התובעת לתבוע בגינו.

על כל אלה, פגם נוסף, והוא, שעל השטר הוסף ליד המלים, הכתובים במקור השטר

"התמורה קיבלתי במקרר מדגם" (לאחר שהמילה מדגם נמחקה במקור). המלים "או בסחורה או בשיקים שלא כובדו", כיתוב שלא הופיע על פני השטר בעת עשייתו.

לכן, התובעת זייפה את ייעוד השטר לייעוד שלא הוסכם על ידי  הנתבעים והוסף לשטר ללא ידיעתם. פעולה זו, גובלת בזיוף ומפקיעה את השטר.

לטענת הנתבעים, בהתאם לסעיף 8 לחוק הערבות תשכ"ז 1967, אין לתבוע את חובה של הנתבעת מהנתבע, כערב, כל עוד לא מיצתה את ההליכים כנגד החייב העיקרי.

לטענת הנתבעים, מוצרי התובעת לא נרכשו על ידם ממנה, אלא ממר שרון חריר, כך שאין להם חוב כלפי התובעת כמי שלא סיפקה להם כלל סחורה.

טענות התובעת

לטענת התובעת, היא לא מוכרת מקררים, אלא  משכירה ו/או משאילה אותם ללקוחותיה.

השטר ניתן בגין סחורה שסיפק לנתבעת ובגין שיקים שנתנה הנתבעת, ובמידה ואלה לא יכובדו.

מחצית מסכום השיקים שחוללו, שולמה על ידי הנתבע.

הנתבע לא פנה אל התובעת לקבלת השטר, כיוון שידע שהשטר

נמצא בידי המפיץ.

דיון

העובדות המוסכמות על הצדדים:

נתבעת 1 חייבת לתובעת את הסך של 14,000 ש"ח, בגין שיקים שמסרה לתובעת ושחוללו באי פירעון.