פסק-דין בתיק א 51245/06

1. ראשיתו של הליך זה בבקשה לביצוע שטר חוב ע"ס 48,700 ש"ח, עליו חתום הנתבע ( "שטר החוב"). בהתאם לפרטי שטר החוב ערב הנתבע להלוואה שנטלה אחותו, הגב' ליאת ליבוביץ ("הלווה"). 

ביום 23 מאי 2006 הגיש הנתבע התנגדות לביצוע השטר. במסגרת התנגדותו הודה הנתבע בחוב בסך של 24,000 ש"ח בלבד. ביום 03 יולי 2006, בהתאם להסכמת הצדדים, לאחר תשלום הסכום שלא היה שנוי במחלוקת, כאמור לעיל, נתנה לנתבע רשות להגן לגבי יתרת החוב.

בישיבת ההוכחות אשר התקיימה לפני ביום 20 ינואר 2008, נחקרו על תצהיריהם הנתבע והלווה. מטעם התובע, העיד מר גיל שרון ( "שרון"), חתימתו של האחרון מתנוססת על שטר החוב, כמאמת חתימתו של הנתבע.

הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

טענות הנתבע

2. בתחילה טען הנתבע, כי ההליכים נגד הלווה לא מוצו, אולם בהמשך חזר בו מהטענה משהוכח כי אין בה ממש.

לפיכך, נותרה לדיון טענתו המרכזית ולפיה נאמר לו, על ידי פקידי התובעת כי הינו ערב להלוואה על סך 24,000 ש"ח בלבד. לדבריו חתם על גבי מסמכי ההלוואה "בלנקו" כאשר לא צוין בהם סכום ההלוואה או הריביות, וסכום ההלוואה נמסר לו בעלפה על ידי פקידי הבנק.

בגרסתו הראשונית, בתצהיר אשר תמך בהתנגדות לביצועו של שטר החוב, טען כי חתם בנוכחות פקיד בשם שגיא. כן טען כי חתם על גבי מסמכי ההלוואה בסניף התובע מס' 130 בראשון לציון. בתצהיר עדותו הראשית, תיקן גרסתו ולפיה טען שחתם בסניף הבנק ברוטשילד בתל-אביב. כן טען כי אינו מכיר את פקיד הבנק שרון, היות וחתם על מסמכי ההלוואה והערבות לפני הפקידים שגיא ועפרה.

עוד נטען כי לראשונה התקבלו העתקי מסמכי ההלוואה בהליך גילוי המסמכים במסגרת הליך זה. כך התגלה, לראשונה, כי סכום ההלוואה עמד ע"ס של 48,700 ש"ח, סכום כפול מזה שנמסר לו כאמור.

עוד טען הנתבע, כי לאחר שעזב את סניף הבנק, יצר הבנק קשר עם הלווה ומסר לה שחסרה חתימה שלו על אחד ממסמכי ההלוואה וללא השלמת החתימה לא ניתן יהיה להזרים את כספי ההלוואה. לטענתו, לא חזר לבנק לשם השלמת החתימה החסרה, ולכן נראה בדיעבד, לאחר שעבר על מסמכי ההלוואה, כי ככל הנראה החתימה החסרה מולאה על ידי אדם אחר, שכן כספי ההלוואה הועברו לחשבון הלווה.

הנתבע טוען כי לא קיבל כל מכתב התראה בגין החוב  נשוא הליך זה. לראשונה גילה כי הלווה לא עומדת בהחזר ההלוואה ביום 21 מרץ 2006 בעת קבלת מכתב אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל.

טענות התובע

3. לטענת התובע, הלווה נמצאת בהליכי פשיטת רגל. על כן, במצב בו ניתן צו כינוס נגד הלווה ניתן לפנות לערב. יתרה מכך, ביום 18 פברואר 2006 ניתן צו מראש ההוצל"פ כי מוצו כל ההליכים נגד הלווה. על כן, הפנייה לנתבע נעשתה כדין.

חתימת הנתבע מתנוססת על כתב התחייבות וערבות להחזר הלוואה והמחאה בלתי חוזרת לניכוי, שטר החוב, גילוי מידע לערב יחיד או מוגן, ולוח הסילוקין. על גבי כל המסמכים מתנוסס סכום ההלוואה הנטען בסך של 48,700 ש"ח.

לגרסת התובע, ביום 11 מאי 2003 חתמה הלווה על מסמכי ההלוואה ועל שטר החוב. לאחר מכן, ביום 27 מאי 2003 חתם הערב גם הוא על המסמכים. שרון הצהיר כי מעמד החתימה התקיים לפניו. זאת לאחר שמולאו כל פרטיי ההלוואה, ובהם סכום ההלוואה, הריבית הנהוגה ומספר התשלומים. כן הצהיר כי כפי שהוא נוהג תמיד, קיבל הנתבע הסבר אודות פרטי ההלוואה טרם החתימה. יתרה מכך, ביום חתימת המסמכים סניף 130 של התובע, היה ברחוב רוטשילד בתל אביב, ולא כפי שטען הנתבע בהתנגדותו. הסניף הועתק לראשון לציון רק בסוף שנת 2004.

לטענת שרון, סכום ההלוואה בסך 48,700 ש"ח, צויין במפורש הן על גבי מסמכי ההלוואה ועל שטר החוב. כמו כן, הנתבע והלווה חתמו גם על לוח סילוקין ממוחשב אשר גם בו מופיע סכום ההלוואה.

דיון והכרעה

4. עלי לדון בשאלה - מהו גובה ההלוואה לה ערב הנתבע ? האם יש לקבל את טענת הנתבע ולפיה חתם על גבי מסמכים "בלאנקו" והוטעה לגבי גובה ההלוואה ?

המדובר בתביעה שטרית ונטל הראיה כאמור רובץ על הנתבע. הנתבע ואחותו, היא הלווה, ניסו ל"הרחיק" הנתבע ממסמכי ההלוואה ובמיוחד מהסכום הנקוב על גביהם תוך בחירת גרסה ולפיה המסמכים אשר נחתמו על ידי הנתבע היו ריקים והנתבע אשר חתם עליהם במצב זה הסתמך על המידע אשר נמסר לו על ידי פקידי הבנק ולפיו גובה ההלוואה עמד על סך של 24,000 ש"ח בלבד. בנוסף, הלווה בחקירתה הנגדית סירבה לאשר, כי אכן "הוזרמו" לחשבונה 48,000 ש"ח וטענה "מעולם לא ראיתי בחשבון 48,000 ש"ח. ביום מתן ההלוואה, החזרתי את כרטיס האשראי, ... וגם דפי חשבון לא קיבלתי." (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 20 ינואר 2008, ש' 8-10) ובהמשך "ש: את יודעת כמה תביעת החוב של בנק יהב לכנ"ר ת: לא יודעת. ש: אני אומר לך שתביעת החוב היא של קרן בסך 48,000 ש"ח. ת: לא יודעת" (שם, ש' 16-20)