פסק-דין בתיק א 5119/02

1.                   זהו פסק דין בתביעה כספית, בגין חוב נטען בחשבון הנתבעת אצל התובעת. הוחלט לקבל את התביעה, מן הנימוקים שיפורטו להלן.

הנני מתנצל בפני הצדדים, על האיחור במתן פסק הדין.

2.                   תביעת התובעת הוגשה בסדר דין מקוצר, והיא נסמכת על הסכם פתיחת חשבון בנק אשר נכרת בין הצדדים ביום 14/10/01, על פי בקשה לפתיחת חשבון, אשר נחתמה על על ידי הנתבעת במועד האמור. התביעה הוגשה בגין יתרות החוב בחשבון הנתבעת, בסניף התובעת בבאר שבע, אשר עמדה במועד הגשת התביעה  (15/07/02) על סך 109,349 ש"ח.

3.                   הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן, במסגרת בש"א 4890/02. בבקשה ובתצהיר שצורף אליה טענה הנתבעת בין היתר, כי החשבון האמור נפתח על ידה לצורך  ביצוע נכיון שיקים ל - 4 שיקים, שסכומם הכולל 100,000 ש"ח, עבור בעלה, מר יהודה שופן, אשר ניהל חשבון בנק אצל התובעת. זאת לפי טענתה, על פי הסכמה בין מנהל סניף התובעת ובין בעלה, אשר נבעה מכך, שלא ניתן היה לבצע את עסקת נכיון השיקים בחשבון מר שופן, משום היה " מוגבל  ובקשיים כספיים".

לטענת הנתבעת, היא הודיעה למנהל הסניף, כי לא תוכל "... להיות אחראית על השיקים ו/או על החשבון", ומנהל הסניף הסכים לכך, והודיע כי "... חתימתי פורמאלית בלבד ואין לי מה לדאוג וכן הוסיף שבדק את השיקים עם סניף הבנק של הלקוח שמשך השיקים קיבל עליהם אישור כי הם שיקים טובים ולא תהיה כל בעיה לגביהם"

לטענת הנתבעת, חתמה על בקשת פתיחת החשבון, בהסתמך על דברי מנהל הסניף.

בפועל, הועברו לחשבון על ידי פתיחתו במסגרת עסקת הנכיון, 58,000 ש"ח בלבד, שכן היתרה הועברה לכיסוי החוב בחשבון עסקו של  מר שופן בבנק.

הנתבעת טענה, כי לאחר שאחד השיקים לא כובד, פנה אליה מנהל הסניף באופן לא רשמי, ודרש ממנה לטפל בעניין, ואולם חזר בו מדרישתו, לאחר שהנתבעת העמידה אותו על הסכמתם הנטענת, לפיה לא תישא באחריות לגבי השיקים.

4.                   ביום 09/12/02, הסכימו הצדדים, כי תינתן לנתבעת רשות להתגונן מפני התביעה. נוכח ההסכמה, התקבלה בקשת הרשות להתגונן, ותצהיר הנתבעת שצורף לבקשות הפך לכתב הגנה.

5.                    הצדדים הגישו ראיותיהם, ואולם לאחר מכן, ביום 04/04/04, הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן, בו הוספה עילת תביעה שטרית, על פי שטר משכון (משכון שטרות) אשר נחתם על ידי הנתבעת ביום 14/10/01.

לטענת התובעת בכתב התביעה המתוקן, זיכתה את חשבון הנתבעת עם הפקדת השיקים במסגרת עסקת הניכיון, בסך 96,128.79ש"ח, ובו ביום, משכה הנתבעת מחשבונה סך של 96,000 ש"ח. לאחר מכן, חוללו השיקים שנמסרו במסגרת עסקת הניכיון, בשל הוראת ביטול של מושכי השיקים.

6.                   בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת טענה, כי כל ההסכמים שחתמה עם התובעת, הינם הסכמים למראית עין, ולפיכך הם בטלים, וכי על התובעת לדרוש את פרעון החוב מבעלה מר שופן, ולא ממנה. הנתבעת טענה, כי התובעת פעלה בחוסר תום לב בפתיחת החשבון.

הנתבעת טענה לפגמים בזכות הקנין של התובעת ביחס לשיקים.

הנתבעת טענה גם, להטעייתה על ידי מנהל הסניף, עובר לפתיחת החשבון, וכן טענה, כי הודה בפניה לאחר חילול השיקים, כי הוסכם שלא תישא באחריות בגין השיקים.

7.                   הצדדים ניסו להגיע להסדר, ואולם ניסיונם זה לא צלח, ולפיכך, הגישו ראיותיהם.

א.   התובעת הגישה תצהירי עדות ראשית של מנהל הסניף, מר יצחק סויד. מר סויד חזר על הטענות בכתבי התביעה. הוא תיאר את נסיבות פתיחת החשבון וטען, כי הבהיר לנתבעת עם פתיחת החשבון וביצוע עסקת הניכיון, כי תהא אחראית לחוב, מקום שהשיקים לא יכובדו.

ב.   הנתבעת העידה בעצמה ,וכן העידה את בעלה מר שופן.

מר שופן  תמך בתצהירו בגרסת הנתבעת, וטען  כי מנהל הסניף, הוא שהציע כי הנתבעת תפתח חשבון לצורך ביצוע עסקת הניכיון, ושכנע אותה לעשות כן.